היום לפני עשר שנים יצאנו רם ואני לדייט ראשון.

הכרנו (מחדש, אנחנו מכירים מהילדות, גדלנו באותה שכונה) במסיבת רווקות של חברת ילדות משותפת. הוא היה סטודנט לרפואה, אני צלמת אירועים ומעצבת אלבומים, שנתיים אחרי סיום "בצלאל". אני בת כמעט 29, הוא בן כמעט 28. בתום הערב הוא התקשר לחברתינו מיכל לשאול "מה איתי". אני בכלל התעניינתי בחבר אחר. שבועיים אחר כך, בחתונה עצמה כבר התפרצתי לשיחה שלו עם בחורה אחרת, ודאגתי שניסע ביחד בחזרה לרכבים שהושארו במרכז.

כמה ימים אחרי החתונה המדוברת נפגשנו. דייט ב"בטי פורד". הוא שתה מוחיטו ובלע את כל הגרעינים מהמבוכה. אני זוכרת מה לבשתי וגם מה הוא לבש. זוכרת את האס.אם.אס ששלחתי לו בלילה, אחרי שהחזיר אותי הביתה.

היינו כבר בוגרים, ולמודי מערכות יחסים עם אחרים ועם עצמינו, סקפטים, והססניים. היינו קובעים תוכניות טנטטיבית: "אם עוד נהיה ביחד". "נלך בשבוע הבא לשבוע הספר אם עוד נהיה ביחד." "נטוס בקיץ לברצלונה עם עוד נהיה ביחד."

עברנו ביחד שלוש מלחמות ("מבצעים". נגיד), אני סיימתי תואר בהוראה ב"מדרשה", רם סיים לימודי רפואה, סטאז', התמחות, ועוד כמעט תת-התמחות שלמה. הפכתי מפרילאנסרית לשותפה בעסק, ושוב לעצמאית יחידה. היינו בברצלונה, קובה, מקסיקו, ניו-יורק, ברלין, קנדה, הולנד, ארגנטינה, צ'ילה, קניה, ניו-זילנד, אוסטרליה, תאילנד, ויאטנם, האיים המלדיביים, יוון, ואיטליה איטליה איטליה – ביחד ולחוד.

התחתנו (פעמיים) ונולדו לנו שתי בנות.

מפה לשם, אנחנו עוד ביחד.

איזה מזל שפגשתי אותך, אז, בערב ההוא, שבועיים לפני ה-10/6/2006. את כל שאר מילות האהבה אני אומר לך כבר בפורום "קצת" יותר פרטי.

רק אגיד שזכיתי.