פסטיבל כדורים פורחים

בחול המועד סוכות נסענו לפסטיבל הכדורים הפורחים (בגלבוע).

החלטנו שעל אף השעה המוקדמת של ניפוח הכדורים הפורחים, ועל אף המאמץ להגיע מרחוק – לא נישן בשטח ונגיע מהבית. קראו לזה אסטניזם, קראו לזה ייקיות, לא היה נראה לנו שהלינה הראשונה שלנו בשטח ביחד תהיה בין עוד 5000 איש במתחם צפוף.

זה היה באמת מוקדם! אבל זו היתה "הרפתקה" (כמו ששיווקנו לעלמיק): הכנו את עצמינו בערב הקודם, הבננות הלכו לישון בבגדים נוחים ובשעה 03:30 נשלפו מהמיטות ישר לאוטו. קיווינו שימשיכו לישון בנסיעה השקטה צפונה. תמרול באמת התגברה על ההפתעה, התכרבלה בכיסא והמשיכה לישון. עלמיק לעומת זאת מרוב התרגשות מה"הרפתקה" לא הצליחה להרדם (או להפסיק לדבר) במשך שעתיים הנסיעה לשם…

הגענו ב-5:00 למתחם, וכשנפתחו השערים ב5:30 בבוקר, וכל משפחות המנומנמות התחילו להגיע ולהתקבץ כדי לראות את תחילת ניפוח הכדורים, אנחנו היינו עירניים ורעננים (התעוררנו הרי שעתיים קודם כבר). אפילו תפסנו מקום בשורה הראשונה.

אין ספק שזה אחד הדברים המקסימים שיש. בשקט בשקט, עוד לפני עלות השחר, מתחילים לאט לנפח את הכדורים. לאט לאט הם גדלים ומתרוממים מהאדמה והופכים לצורות תלת מימדיות. והכל שקט ורגוע. כל הצופים יושבים בנחת על האדמה ומתבוננים בניפוח, ובכדורים קטנים יותר שעוברים קרוב לקהל המתעורר לאיטו. לאט לאט עולה גם השחר והכדורים הפורחים הראשונים מתחילים להמריא אל על. כולם מתרגשים ושמחים עם כל כדור פורח שעולה לשמיים. כל הקהל מנופף לשלום למטיסי הכדורים. בסביבות 6:30 בבוקר כבר כל השמיים מלאים כדורים פורחים בכל מני גבהים, חלקם רחוקים, חלקם קרובים, וכולנו מביטים בפלא בהשתוממות.

בזמן ההמתנה לכדורים להתנפח ולהמריא ניחשנו באיזה צורות הם, וקיווינו שכולם יצליחו להמריא. כשהם המריאו וטסו להם בשלווה בשמיים ממעל, בחרנו איזה כדור פורח הוא הכי יפה (עלמיק: הצפרדע ההפוכה כי היא ממש קפצה לשמיים מהר, אני ורם: הראש. תמרול: עוד לא החליטה).