בשביל מה בכלל לאפות?
בשביל מה בכלל לאפות אם לא בשביל לטעום מהבצק?!
אני מאוד מאוד מאוד אוהבת מתוקים. אני אוהבת גם חמוץ ומלוח, אבל מתוק הוא הטעם החביב עלי.
מכל הקינוחים, המתוקים והממתקים, עוגיות הן הקינוח האהוב עלי.
ואם צריך לבחור בין כל העוגיות אז עוגיות שוקולד צ'יפס, מהמתכון הקלאסי של אופנהיימר.
ואם מאלצים אותי לבחור לבחור עוגה, מבין כל העוגות האהובות, אז אבחר ב"עוגה 54" – עוגת השוקולד האולטימטיבית.
ואחרי שמערבבים / מוסיפים / בוזקים / מרדדים / קורצים / מפזרים / מה שצריך לעשות כדי להכין את הבצק, מכניסים לתנור וסופסוף אפשר לטעום. כי הרי כל זה היה רק הקדמה לרגע הזה.
בגלל זה לא כל כך אפיתי בהריונות. כן, גם בגלל העייפות וחוסר הזמן, והבחילה וחוסר החשק לעשות שום דבר. גם בגלל זה. אבל בעיקר כי אי אפשר לטעום מהבצק (בגלל הביצים החיות. אני מאוד קשובה לאיסורים בהריון), אז בשביל מה בכלל לטרוח?!
וכן, סבתא דליה אני יודעת שאת מזדעזעת כרגע מכל הוידוי הזה, אבל כן אני אוהבת לאכול בצק. וכן – גם הבנות שלי….
הבננות עוזרות לי לאפות מגיל שלמדו לעמוד יציב על הכיסא. גם להן הטעימה היא העניין המרכזי. הן בקושי בקושי מתאפקות עד שמסיימים לערבב, ועד שאני מסכימה שיטעמו. אני פשוט יודעת שמרגע שמתחילים לטעום, העוגה היא כבר מטרה שולית.
הן עוזרות לי בכל המתכונים במשפחתיים: עוגה 54 כמובן, ועוגיות השוקולד צ'יפס המעולות שכבר הזכרתי, ו"חיתוכיות ריבה עם פירורים" (עוגות לכל עת/ נירה שויאר) שמזכירות לי את סבתא אילזה שהיתה מכינה אותן.
לפעמים אנחנו אופות יחד עוגת יומולדת, והיא כמעט כמעט תמיד "עוגה 54". אם זה "יומולדת חצי" אז אנחנו מקשטות ביחד. אם זה יומולדת "ייצוגי" יותר אני מקשטת בלילה, או באיזה בוקר של היסחפות יצירתית בלעדיהן.
ובלי קשר, סתם בשביל הכיף, אנחנו מכינות "בצק פריך משובח" (עוגות לכל עת/נירה שויאר) טעים טעים, וקורצות ממנו צורות. זה בילוי מושלם לאחר הצהריים חורפי, עם או בלי חברים. והחשוב ביותר: בצק מעולה לנישנוש.
גם בילוי וגם טעיייים.
"אמא, כבר אפשר ללקק?"
MyTrueColors גלית לוינסקי 
תמיד כיף לעבוד עם בצק ובעיקר כשיש שיתוף פעולה עם בנות מיוחדות
אהבתיאהבתי
מי כמוך יודע! הן באמת נהנות (גם לעזור וגם לאכול)
אהבתיאהבתי
רואה את התמונות וזה עושה לי צביטה בלב. אילו יכולתי לחזור לילדות של הילדים שלי, הייתי מתקנת את מה שעשיתי, שגרם להם בעיקר לא להכין איתי כלום.
כנראה הייתי מהירה מדי או ביקורתית מדי, אבל מעולם כמעט לא אפינו יחד (ואולי פשוט כי אני לא אופה. כלום).
לשמחתי הם נהנים לאכול.. אז אין לדעת מתי זה יגיע.
והקהל מבקש יותר חומרים עדכניים בבקשה!! עוד עלי שלכת, לפני שנגמר.
XXX
אהבתיאהבתי
חחח עלי השלכת הפכו לעיסה חומה ובוצית בשולי הכביש… מבטיחה לשלב יותר חומרים עדכניים (כשאצא מהמצברוח הבוצי שאני נמצאת בו, בנתיים מעודדת את עצמי במתוקים). ואל תשפטי את עצמך כל כך בחומרה, לא אפיתם יחד כי את לא אופה, עשיתם דברים אחרים ונפלאים ביחד. ראיתי טיפטיפה מהיחסים בינכם, וכזה כבוד הדדי ואהבה בעיניים הם נכס. הלוואי עלי.
אהבתיאהבתי
איזה פוסט מתוק!! תמונות נהדרות וכיף לי שריכזת את המתכונים וגם עוגה מהממת להשראה.
נשיקות לכולכן אהובות. מתחיל כבר לצבוט לי בלב לראות את התמונות.. 🙂 😦
אהבתיאהבתי
אוסף מתוק של תמונות. מצחיק אותי הדמיון בין התמונות של האפייה הראשונה ביחד בגיל שנה ושמונה…. אפילו אותה מגבת
אהבתיאהבתי
עוד פוסט נהדר והפעם גם מתוק במיוחד. איך אני אוהבת את מילות האפייה של ספרי הבישול הישנים. חיתוכיות, חומיות, מחבתיות… זה תמיד נשמע לי כל כך טעים כילדה.
אהבתיאהבתי
המתכונים האלה ספציפית באמת מאןד טעימים. רק צריך להחליף את המרגרינה בחמאה…
אהבתיאהבתי
מה ? כבר נגמר?
אילו תמונות קסומות.
אני מזדהה איתך כל כך.
אין על אפיה ועוד עם הילדים.
נכון אני לא ממש אוביקטיבית. בכל זאת קונדיטורית בדימוס. אבלללללל אין בעולם על אפיה ובכלל בילוי במטבח עם הילדים. עם כל הבלגאן והליקלוקים מסביב. תענוג אמיתי.
חייבת לנסות את העוגה שלך. עוגה 54.
אהבתיאהבתי
לא תתחרטי!
אהבתיאהבתי