זה מפתיע,
ששתי ילדות
בנות דודות
שפעם היו נפגשות רק אחת לשבוע-שבועיים (מפאת המרחק טבעון-רמת גן) ועכשיו רק אחת לכמה חודשים (מפאת המרחק ישראל-קנדה)
חברות כל-כך טובות.
זה מפתיע, וגם שובה-לב ומרגש לראות אותן משחקות, בעולם שהוא רק שלהן, ששתיהן שותפות שוות בו, והוא מעניין את שתיהן. לראות אותן משוחחות, ושרות, ורוקדות וחולקות, כאילו נפגשו רק אתמול, ולא לפני חמישה חודשים. לשמוע אותן מדברות בטלפון: כל אחת מדברת על נושא אחר, אבל הן מקשיבות ומתאמצות להבין, וממשיכות לבקש לדבר אחת עם השניה.
ובזמן שכל השאר עסוקים, המבוגרים בעניינים שלהם, בני הדודים הגדולים בריבים ויחסים של גדולים,
הן אחת עם השניה. זה יותר ממספיק, זה כל מה שהן רוצות.
תמר ואיה, בנות 3+ ו-3++. הלוואי ותמיד תרגישו כל-כך קרובות.
וככה זה נראה בעבר הקצת-יותר-רחוק: (לפני שעברנו לוונקובר, תכל'ס)
אמנם תמונות מהטלפון…
אבל חובה לשים
MyTrueColors גלית לוינסקי 
כמה שהן מתוקות החברות בנות דודות האלה. יכולה להעיד מאצלנו שהחברות זאת בין בני דודים קרובים רק ממשיכה ומתעצמת וזה תענוג! בכל פעם שהם נפגשים הם ממשיכים מאיפה שהפסיקו בפעם הקודמת.
אהבתיאהבתי
אצלכם זה נשמע בכלל אושר גדול, שגם יש קרבה פיזית אמיתית (גרים בישובים סמוכים נכון?)
אהבתיאהבתי
הי, מחכה בשמחה לראות מה כתבת וצילמת.לא מתאכזבת אף פעם. נעים לקרוא כל מה שאת כותבת ומרגש.והצילומים המלווים מאד יפים ואיכותיים וכמובן גם שהבנות מתוקות מאד ובת הדודה מקסימה מאד גם.כיף לראות מהצד חלקים מחייכם ומהנה מאד.תודה על שאת משתפת! קרן, בנימינה
אהבתיאהבתי
תודה רבה לך קרן שאת עוקבת! הכיף כולו שלי, תאמיני לי
אהבתיאהבתי
מקסימות! גם הבנות וגם התמונות.
אהבתיאהבתי
תודה שרון!
אהבתיאהבתי