קמפינג

קמפינג. לישון באוהל.

כשהייתי ילדה זכור לי קמפינג בסיני. הייתי בת 4-5, אני זוכרת שנסענו המון שעות באוטו, המשפחה שלי ביחד עם עוד משפחה של חברים, אני זוכרת ביסלי לפנות בוקר בדרך הלוך (ושהקאתי אותו בצד הדרך), אני זוכרת כמה ימים של כיף וחול וים ומים מג'ריקנים ענקיים. אין לי מושג איך ההורים שלי הביאו הכל מהבית – אוהל ואוכל ושק"שים ומים ובגדים לכמה ימים.

Galit Lewinski
טוב כאן אני רואה שעלמה דומה לי. כנראה שהיא באמת מהמשפחה (:

Galit Lewinski

Sinai Galit Lewinski
אבל איפה החולצה הזאת של אמא שלי?! למה היא לא הגיעה אלי בסוף?!

Sinai Galit Lewinski

קמפינג בסיני גלית לוינסקי

בתשע שנותי בצופים ישנתי ב"מחנה הגדול" ב"מאהל", שזה לא באמת אוהל, אלא מבנה מסנדות וחבלים, שקשרנו במו ידינו במגוון "כפיתות" וקשרים מתוחכמים.

בצבא שרתתי כפקידת לשכה ופקידה פלוגתית בגדוד נח"ל, כולה 10 חודשים הייתי על מדים (כי הייתי בת גרעין אז "נאלצתי" לעזוב לשל"ת אמצע ולהאחזות …) אני זוכרת אימון אחד ברמת הגולן במהלכו ישנו כל הבנות של הגדוד בשני אוהלים ענקיים ("אוהל 11"?) שלושה חודשים של סוף קיץ וסתיו ברמת הגולן, תחת שמש קופחת וגשם עז, עד שיום אחד חזרנו לבסיס וכל האוהל היה על האדמה. התמוטט בסופה שהיתה בסוף השבוע…

בשנות רווקותי ישנתי כמה לילות בודדים באוהל על שפת הכינרת, נמסה מחום ומזבובים, או קופאת מקור הלילה באוהל במדבר עם חברים.

אוהל בכנרת גלית לוינסקי
רם ואני באוהל על שפת הכנרת, צעירים ועליזים

לפני כשנתיים במסגרת 'להספיק כמה שיותר זמן איכות עם משפחה לפני הנסיעה' נסענו ללילה של קמפינג על חוף הים בחוף-דור. ביום הראשון סבלתי מכל רגע, כל דקה, כל שניה. הרגשתי כל גרגר חול שנכנס לי בין אצבעות הרגליים וכעסתי על כל גרגר חול שנכנס לי לאוהל ולמצעים. עם בוא הבוקר התחלתי להנות. ים, חופש, אז מה אם נאלצתי לישון בשביל זה באוהל.

Camping Galit Lewinski
מקימים את האוהל

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

את היומיים האחרונים לקייטנה של עלמה הקיץ ב-JCC בילתה (עם יתר קבוצות הקייטנה בגילאי 6-12) בקמפינג באחד האגמים היפים באיזור. כן, בגיל 6, לילה בקמפינג, לבד עם המדריכים. הקנדים מאוד מאוד אוהבים Camps בקיץ, והם מתחילים איתם בגיל מאוד צעיר. היא נהנתה בטירוף!

בסופשבוע הכמעט-אחרון של הקיץ הצטרפנו לחבורה עליזה של ישראליים מקומיים שעושים קמפינג על בסיס קבוע (3-4 פעמים בכל קיץ, כבר כמה שנים). אקדים ואומר שהתלבטנו אם לנסוע או לא. לא היה לנו ממש ציוד, ולישון באוהל? למה בעצם? זה לא קרוואן, ובטח לא מלון… אבל החלטנו לאזור אומץ, (עזר לי להחלטה הפוסט של רונית כפיר על החופשה שלהם בפארקים הלאומיים של ארה"ב, בה את רוב הלילות עברו באוהל, שממש עשה לי חשק). "רק לילה אחד", אמרנו לעצמינו, "מה כבר יקרה, ואם נוסעים אז עדיף לנסוע עם כזו חבורה מנוסה, שתלמד אותנו את כל הטריקים".

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

אז מה אני אגיד על קמפינג בפארק הלאומי Sasquatch בקנדה?

אין מקלחות, אסור להבעיר אש בגלל השרפות (אבל מותר מנגל על גז), יש יתושים, קר בלילה, יש רק שרותים "עם חור" (כשעלמה אמרה לי שבקמפינג יהיו שירותים "עם חור" התחלתי ללמד אותה "על יבש" בבית איך לכרוע ואיך להקפיד שהמכנסיים ישארו יבשים. היא מיד תיקנה אותי, אלו לא שרותי "בול פגיעה" כמו בימי הצופים העליזים שלי, אלא שרותים עם אסלה, רק עם בור ניקוז במקום ביוב. בכל מקרה היא לא מסכימה להשתמש בהם).

יש אתר קמפינג מסודר ונוח, ומאוד נקי, עם שולחנות ואדמה משוטחת לבניית האוהלים, יש פקחים שמסדרים ומנקים ומוודאים שכולם שומרים על החוק (שאסור להבעיר אש למשל), יש מי שתיה זורמים, ובעיקר יש נוף מהמם, אגם לרחוץ בו, גינה לשחק בה עם הילדים, ואנשים מאוד נחמדים.

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

Camping Galit Lewinski

נשארנו לעוד לילה. ברור לא?!

אוהל

מתנת יומולדת לגיל שלוש קנינו לעלמה אוהל. אוהל קרקס של איקאה. כשהרכבנו אותו רם נבהל מכמה שהוא גדול. אני ידעתי שזה מצויין. אוהל אמיתי חייב להיות גדול.

אוהל

התלבטנו קצת לפני היומולדת אם לקנות בית בובות כמו שכמה חברים המליצו, (שזו מתנה מתאימה לגיל), אבל לאור זה שבחודשים שקדמו ליומולדת היינו מוצאים בכל יום את כל הצעצועים, כל החפצים, ובכלל את כל הבית מרוכזים במקום אחד שעלמה החליטה שהוא ה"בית שלה" לאותו יום, הוחלט ש"בית משלה" יהיה מתנה מושלמת.

לפני האוהל לפני האוהל

ואכן כך היה. מהרגע הראשון עלמיק אימצה את האוהל לבית. בהתחלה היא לא נתנה לתמרול להכנס אפילו.

אוהל

היא העבירה אליו את מיטב הכריות והצעצועים, שמיכה, ולפעמים שוב את כל מה שמצאה בבית.

אוהל

פעם אחת כשאני ועלמיק רבנו, כעסתי עליה והיא ברחה אליו וסגרה את הדלת. אז הבנתי כמה האוהל הזה מקלט אמיתי בשבילה, אבל יותר מזה – שהגזמתי בכעס שלי (והלכתי מיד לפייס אותה ולהתנצל).אוהל

היא היתה מבלה בו שעות. סוגרת את הדלת ומשחקת לבד, או עם תמר. מזמינה חברים לביקור בפנים כשבאו אלינו הביתה. היא העבירה לשם את "זמן האייפד שלה" (אצלינו מותר לשחק בטאבלט בבוקר לפני הגן – אחרי שכבר מוכנים).

תסרוקת בתוך האוהל
תסרוקת בתוך האוהל

תמרול היתה משתלטת עליו בשמחה בכל הזדמנות שעלמיק לא היתה בנמצא.

אוהל

פעם אחת כשעלמיק לא הסכימה ללכת לנוח כמו שאר בני הבית ביום שישי בצהריים היא שיחקה לה באוהל לבד, ואז מצאנו אותה ישנה בו.

אוהל

לאט לאט האוהל הפך חלק מהבית. לפעמים שמים בו "את כל הבית" (הוא מכיל די הרבה. אפשר להכניס לשם כמה ילדים+כריות+עגלה. זה בדוק). לפעמים הוא שוב רק חלק מהתפאורה למשחק אחר.

כמו כל משחק, גם לאוהל היו תקופות טובות יותר ופחות. בחורף היה קר בחדר העבודה והבננות פחות השתמשו בו. לפעמים היינו קוראים בו סיפור. לפעמים עם פנס, לפני השינה.

אוהל

אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל
אבא ועלמה קוראים באוהל

אוהל

ובתקופה האחרונה הוא הפך להיות יותר ויותר "של תמר". היא זו שאהבה לשחק בו, או לרוץ להתחבא בו (היא אוהבת להתחבא ומחכה ממש בשקט ובסבלנות. פעם אחת היא התחבאה לי בארון ולקח לי כמה דקות טובות למצוא אותה! היא פשוט לא מודיעה שהיא מתחבאת. רק היא יודעת. כשאני שמה לב שיש שקט חשוד ומתחילה לחפש היא מחכה ומחכה בלי להוציא הגה. באוהל, בתוך הארון כשהרגליים מציצות החוצה, בתוך המקלחת, בחדר חשוך. אין לה פחד).

אוהל

האוהל האהוב נשאר בישראל.

מתנת יומולדת לגיל שלוש בנינו לתמרול אוהל טיפי. תפרתי אותו לפי ההדרכה בבלוג הזה עם שינויים והתאמה לבית שלנו (החדש בוונקובר). הערנו עת עלמיק מוקדם בבוקר יום ההולדת של תמר, ושלושתינו (רם, עלמה ואני) הקמנו את האוהל, הכנסנו שטיח וכריות וקישטנו בציורים (שעלמה הכינה מבעוד מועד) ובשרשרת נורות.

זאת המתנה המושלמת לגיל שלוש. היא התאהבה בו ברגע.

בת של צלמת

בת של צלמת מתחילה לחייך כשהיא רואה מצלמה, כבר מגיל מאוד צעיר.

בת של צלמת מכירה את הצלמת, ולא אכפת לה לעשות פוזות ולהרגיש דוגמנית במקומות שילדים אחרים חוששים.

צילומי קטלוג מותק קיץ 2012, עלמה ושיילו המהממת, עלמיק בת 7 חודשים
צילומי קטלוג מותק קיץ 2012, עלמה ושיילו המהממת, עלמיק בת 7 חודשים

בת של צלמת אוהבת לבוא לבקר את אמא בעבודה.

בת של צלמת אוהבת מצלמות. יש לה אוסף שלם של מצלמות שהיא אוהבת לקחת איתה בבית ובחוץ.

בת של צלמת רואה משהו מצחיק בבית וצועקת: "רגע, אל תזוזי, אני רצה להביא את המצלמה שלי!"

בת של צלמת רגילה כבר שכל הזמן מצלמים. גם היא כל הזמן מצלמת.

בת של צלמת אוהבת להיות עוזרת צלמת. לא מעניין אותה יותר להצטלם. גם בגן כשאני באה לצלם את המסיבות (מסיבת פורים, חגיגת יום העצמאות) היא מביאה מצלמה, ועוזרת לי: "אני אעזור לך לספור שלא שכחת לצלם אף אחד!"

בת של צלמת רוצה להיות צלמת (או רופאת ילדים. או רופאה צלמת. או "עובדת במכשיר"-?!) ואוהבת לשחק לי במצלמה. בדרך כלל יוצאות תוצאות מאוד מעניינות.

מקווה שלא ימאס לכן, בננות.

ואין ספק שהמתנה ליומולדת הבא חייבת להיות מצלמה. אמיתית!