היום נפתחה שנת הלימודים 2026-2027.

היום ציינו במשפחה שלנו שלושה דברים משמעותיים:

1. יש לנו שתי ילדות בתיכון.
2. יש לנו ילדה בכיתה י'.
3. יש לנו ילדה בבית ספר ציבורי.

ולפירוט:

1. יש לנו שתי ילדות בתיכון. זהו. אין יותר בית-ספר יסודי. בית ספר? אין יותר גן, גם את זה עוד לא לגמרי עיכלתי. יש לי חברים שעדיין שמורים לי בטלפון בתור "ירון אבא של ליה גן תמר". אולי הגיע הזמן לעדכן אחרי הבוקר, כשליה ותמר צעדו ביחד לתיכון.
   בית-ספר התיכון מתחיל פה בכיתה ח', וכן, תמר הציפור בת ה-12.5 הולכת לאותו בית ספר עם י"ב'ניקים ג'בארים.
2. מה שמוביל אותי לזה שעלמה התחילה כיתה י'. איך זה יתכן?! כיתה י' זכורה לי ככיתה עמוסת שיעורים ומקצועות, מערכת מלאה שעות-אפס ושעות שביעית ושמינית, כדי להספיק ללמוד הכל לפני בחירת המגמות בכיתה יא'. פה זה עובד אחרת, אין מגמות, אבל עלמה עושה מתמטיקה ומדעים מתקדמים, של כיתה י"א, מה שאומר שהיא עושה math 11 – שהציונים שלהם כבר "נחשבים" לאוניברסיטה (קולג' של ארה"ב הוא פה אוניברסיטה). אבל בלי לחץ.
3. תמר בחרה ללכת לתיכון ציבורי. היא התקבלה לכיתת "מיני סקול" שזו כיתה אחת בכל שכבה, שהיא מתקדמת יותר ועוסקת באופן מעמיק בחלק מהמקצועות. התיכון "טאפר" במרחק 150 מטר מהבית שלנו.  תמר הולכת ברגל לבית-ספר (לא קרה מאז שעברנו לפה למעט השנה בישראל) ולא לובשת מדים לבית הספר (לא קרה לה מאז גן טרום-חובה).
   זה שינוי גדול עבורה, התחלה חדשה, כיתה חדשה, בית ספר חדש. יש לה חברה אחת (ליה) שאיתה בשכבה, וזהו.
   אבל זה גם שינוי גדול בשבילנו (בשבילי!). לא עוד בית-הספר היהודי, בקהילה שלנו, שאני מכירה את בית-הספר, את הצוות ואת התלמידים. הבניין נראה לגמרי כמו תיכון מסרטי נעורים אמריקאים עם מסדרונות ארוכים וקירות מכוסים בעשרות לוקרים, וממש כמו בסרטים כולם שם מדברים אנגלית (:
   וזה תיכון – זה שלה. אני לא נכנסת לראות את הכיתה, אני לא מדברת עם המורה, אני לא מלמדת שם פעמיים בשבוע ויכולה לעבור ולהציץ בפרוייקט שלה שתלוי על הקיר.
   אני לא מכירה את ההורים, לא תהיה לנו קבוצת וואטסאפ לעידכונים וקיטורים כמו שיש בתיכון היהודי.
   ולא כל התלמידים יהודים.
   אם היא תפגוש גילויי אנטישמיות היא תצטרך להתמודד לבד, לפחות עד שתספר.

או כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי – המשפחה שלנו עוברת "קפיצת גדילה". ואני יודעת שכמו בקפיצות גדילה שהיו להן כשהיו תינוקות – צריך לנשום עמוק ולהתרגל לשינוי שהן עוברות, לעזור איפה שאפשר ולקבל אותן בזרועות פתוחות בצד השני. בוגרות יותר.

אני גאה בהן כל-כך! בכל אחת בבחירות שהיא עשתה וברוח הטובה שהן מתמודדות עם האתגרים.

בננות שלי. שתהיה שנה טובה! שנה מלאה בסיפוק וחברים, והלוואי שתאהבו את בתי הספר שלכן ותהנו בהם.

ולכולנו – שתהיה שנה טובה, ושתהה זו שנת השינוי!

לפוסטים קודמים על תחילת שנת הלימודים (בוונקובר):  בשנה שעברה – שנת לימודים שוב בוונקובר 2025, בבית החדש, בשנת 2021, שתהיה יפה ושונה השנה 2020 לימודים בשנת קורונה, כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו 2019, ספירת המלאי 2018, סיום החופש הגדול 2017, סיום החופש הגדול 2016, היום הראשון בגן 2015
בשנה בישראל: אחד בספטמבר בישראל