יש לי פינה חמה בלב לשבוע הספר העברי.
כשהייתי ילדה אמא שלי היתה לוקחת אותי איתה לשבוע הספר ברמת גן (בכיכר "אורדע"). היא היתה חוזרת הביתה עמוסה ספרים לכל השנה. אני הייתי מסתובבת נפעמת בין כל ערמות הספרים (כמה פוטנציאל קריאה! ואיך אפשר לבחור?)
אני ורם התחלנו לצאת ביוני, כמה ימים לפני שבוע הספר של 2006. קבענו ללכת יחד ליריד "אם עוד נהיה ביחד עד אז". נדמה לי שהלכנו. כמובן שביקרנו ביריד גם בכל שנה מאז.
האמת שאנחנו גרים ממש קרוב לכיכר אורדע ברמת גן אבל היריד פה נהיה כל כך עלוב בשנים האחרונות…
בשנה שעברה זה היה אחד ה"דייטים" שלי עם עלמיק – נסענו באוטובוס לכיכר רבין בתל אביב, לאכול כדור שוקולד, לטייל עם חברתי פ' התל-אביבית בין הדוכנים, ולחזור עם שלל של ספרים הביתה.
השנה עשינו מזה בילוי משפחתי: נסענו ארבעתנו באוטובוס
אכלנו כדור שוקולד (ולחמניה) ליד בריכת הדגים
וטיילנו בין הדוכנים לחפש ספרים.
או. אז מרוב ההתרגשות של הנסיעה באוטובוס, קניית כדורי שוקולד, אכילתם, והתרוצצות מחוץ למתחם הסגור… עד שהמתחם נפתח (ב-18:00) כשהגענו לשלב דוכני הספרים הבננות כבר מיצו ורצו לחזור הביתה. בלון, כתר וכריך עזרו קצת אבל את בחירת הספרים עצמם עשינו תחת מצוקת בכי ועייפות.
הבננות מאוד אוהבות ספרים. כנראה שמעדיפות קריאת ספר בשקט, בבית, על פני היריד ההמוני. אולי עוד מוקדם להן. הן בטח יהנו יותר כשיגיעו לגובה הדוכן.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
וואו. איזה פלאשבק עשית לי עם שבוע הספר באורדע… אולי זה בגלל שהייתי ילד אבל אני זוכר את כל הכיכר מכוסה דוכנים. מהבחינה הזו, התמונה מ 2013 באמת מבאסת.
אהבתיאהבתי
באמת היו שנים שהכיכר היתה מלאה. גם בעשר שנים האחרונות שכבר גרתי פה, וראיתי את זה בעיניים בוגרות. כל שנה הם עושים נסיונות החייאה ליריד בעזרת הצגות והפעלות. עוד לא עלו כנראה על הפורמט שיחזיר את הקונים. אנחנו באים כי זה ממש ליד הבית אבל לא נראה לי שמגיעים הנה כבר אנשים במיוחד….
אהבתיאהבתי
לצערי הפורמט היחיד שיחזיר את הקונים מצוי בידיהם של דאג וטוני…
אהבתיאהבתי
יוחזרו דאג וטוני!
אהבתיאהבתי