הבנות שלי אוהבות לבנות.

או שאבא שלהן אוהב לבנות ורוצה שגם הן יאהבו?

זה התחיל מהקוביות – קוביות העץ המיתולוגיות שרם הביא מבית הוריו, כדי לשחק עם הבנות. הוא זוכר את עצמו כילד בונה עם אבא שלו (סבא רוני בשבילכם) מגדלים גבוהים כל כך, תמיד במטרה שהמגדל יהיה גבוה יותר מהילד הבונה אותו.

הבננות אהבו לבנות אבל בעיקר לפרק אותם.

ה"סברס" אף פעם לא "תפס" אצלינו.

ה"קשים" זה אחלה משחק, אבל לא קנינו אותו (יש אצל סבאסבתא משני הצדדים). באופן עקרוני אני משתדלת לא למהר לקנות משחקים בעלי חלקים קטנים. הבננות שלי אוהבות עד גיל ממש מאוחר להכניס הכל לפה. (בעיקר כשהן מגלות שאני נבהלת מזה).

קצת לפני גיל שנתיים אמא של רם (סבתא דליה בשבילכם) חזרה מטיול בארה"ב עם קופסת משחק מגנטים MagnaTiles. לא הכרנו אף אחד שיש לו אחד כזה. לא ממש חשבנו שזה יעניין ילדה בת שנתיים. נדמה לי שאפילו לקח זמן עד שפתחנו אותו והראנו לעלמיק איך משחקים בו.

ה"מגנטים" תפסו אותה ברגע. תוך כמה נסיונות היא למדה איך מחברים חלק לחלק והחלה לבנות מגדלים פשוטים. במהרה עברה למגדלים מסובכים ולבניינים מתוכננים: "מיטה לבובה" היה להיט של כמה חודשים, אחר כך היתה התקופה של "בית למוצץ". היא למדה לתכנן גודל ולבנות מבנה לפי מידות שהיא בחרה. אחר כך גילתה את השימוש במשולשים. במשך כשנה ה"מגנטים" היו אצלינו בשימוש יומיומי. לא עבר יום שעלמה לא בנתה, אפילו במשך כמה דקות לפני השינה, או על הבוקר לפני הגן, משהו. זה היה המשחק המועדף אצלינו בבית כשבאים חברים ואורחים. תמיד כולם התלהבו. הוא מתאים לכל גיל, לכל אחד ברמת ההתעניינות שלו (וגם הרבה זמן אי אפשר היה לקנות אותו בארץ, ובאמת רק לנו היה אותו…)

כמו כל משחק אחרי כשנה חלה דעיכה ומשחקים אחרים משכו יותר את תשומת ליבה. טיפה לפני גיל שנתיים תמרול גילתה את ה"מגנטים", ומיד התחילה לבנות בעצמה מגדלים מופלאים.

 עכשיו הבננות בונות לפעמים ביחד. כל אחת לפי תפיסת המרחב האופיינית לגילה.

ויש את ה"לגו". האגדה מספרת שכשרם היה בן עשר, והמשאלים עמדו לעבור דירה לביתם הנוכחי, רם הרכיב בלגו את הבית מהתוכניות האדריכליות וכך גילה חללים ריקים שהם הפכו למחסנים ובוידעמים.

לבנות עם הבננות בלגו היתה ממש משאת נפשו של אבא רם. כשקניתי לעלמיק את הלגו דופלו הראשון שלה הוא ממש התאכזב ממנו. מעט חלקים, אי אפשר להרכיב בניינים גבוהים או מורכבים.

הוא חיכה וחיכה שלוש שנים עד שקניתי את קופסת הלגו ה"אמיתי" הראשונה. קניתי אותה בטיול שורשים שלנו בברלין, בעצמי, תוך התכתבויות וואטסאפ עם רם מהארץ. אני זו שהייתי בחנות הלגו המרהיבה בת ארבע הקומות בברלין, אבל היה ברור שרם הוא זה שבוחר מהארץ. הבנתי שאסור לי לקנות קופסת לגו שניתן לבנות ממנה מבנה ספציפי מדי (כמו כל החפיסות המוכרות: Ningago ושות', אלה שהחפיסות מכילות חלקים מסויימים לבניית מבנה אחד ספציפי) אלא קופסה שמכילה חלקים בגדלים שונים, שאפשר להרכיב ממנה מה שרוצים. בקיצור קניתי קופסת לגו מסדרת Classic המכילה 484 חלקים שונים ומשונים. תכל'ס גם בסדרה הזו קשה להרכיב מבנים כיד הדמיון, וצריך להשתמש בחוברת ההוראות או בהוראות שיש במחשב להרכבת מבנים ספציפיים, אבל לא בונים רק מבנה אחד אלא יש לא מעט אפשרויות לבניית הרכבות קטנות. יש לציין שזה מאוד מורכב (לדעתי) לילדה בת ארבע וחצי לבנות בעצמה מההוראות שלהם.

בכל מקרה. הילדים (רם ועלמה) נהנים ובונים. לפעמים הם מגייסים עוד איזה משוגע לדבר (סבא אורי נגיד).

ועכשיו רק נותרה השאלה מה מכל אלה אורזים לונקובר.