פוסט נוסף בסדרת ההמלצות על סופי-שבוע בארץ:

מועד ומזג אוויר: סתיו 2015. (נובמבר, בסופ"ש חם מהרגיל)

לינה: לילה אחד ב"חי נגב" – חאן אקולוגי רביבים

אטרקציות באיזור: האתר עצמו מציע כמה פעילויות כמו פינות יצירה (בתוספת תשלום), בעלי חיים בכלובים, אפיית פיתות, חפירות ארכיאולוגיות בנושא דינוזאורים (=ארגז חול). באיזור מסלולי הליכה רבים ליום וללילה כמו נחל צין, עין עבדת, שדה בוקר, נחל חווארים. בקיבוץ רביבים גן קקטוסים, ועוד.

הקהל: חברים מהגן של עלמה ומשפחותיהם. גילאי שנה+11 ועד 50 (נגיד, לא שאלתי).

פירוט וסיפורים מהחיים:

"חי נגב"

כששניים מהורי הגן יזמו ואירגנו את הסופשבוע הזה, בצפייה בתמונות באתר ציפינו לחאן מדברי המכיל אטרקציות המתאימות לילדים, כולל ארוחת בוקר, אפיית פיתות, ולינה משותפת בחדר אירוח גדול עשוי בוץ. החאן גדול מאוד ומכיל כעשרה חדרי אירוח גדולים. התאכזבנו לגלות שהמקום כל כך גדול ולא אינטימי. המקום היה מלא בחציו לדעתי, ובכל זאת היה עמוס משפחות, מטיילים וקבוצות רבות. החדר עצמו גדול, ומכיל מזרנים, תאורה ומקרר כמו בתיאור, אולם קירות הבוץ ממש מתפוררים והמקרר מלוכלך. נו שויין. באנו להיות בטבע!

אני הגעתי מהעבודה ביום שישי בערב, אולם שאר הקבוצה הגיעה כבר אחר הצהריים. הילדים נהנו להתרוצץ במתחם, וכיוון שהוא סגור הם רצו חופשי, כולל שני הקטנים (תמרול שלי וגבי, בני הכמעט שנתיים). הם טיפסו על המגדל שיש שם, הלכו לבקר את החיות, ובעיקר נהנו מהחדר, המזרנים שאפשר לקפוץ עליהם, הפנסים שהבאנו מהבית, ולהדליק ולכבות את האור… מתברר שלא צריך הרבה בשביל להעסיק חבורה של 10 ילדים בגיל 4-6. בלונים, כמה משחקים, ובעיקר הם העסיקו אחד את השני. הכי כיף!

טיול לאור ירח ליד קיבוץ רביבים

יצאנו מצויידים בסטיק-לייטים לטייל לאור הירח המלא, מחוץ למתחם חי נגב ו"לחפש חינג'בים" כמו שמישהו שם המציא. בכוונה השארנו מאחור את הפנסים, בשאיפה לראות כוכבים. לא כל כך הצלחנו בגלל אורו החזק של הירח והתאורה של כביש הביטחון המקיף את הקיבוץ. בכל זאת נהננו מהחוויה, ומההליכה בחושך.

המארגנים המעולים חילקו אותנו מראש לשתי קבוצות שאחראיות על האוכל. קבוצת "ארוחת הערב" דאגה להכין בשר על האש, המון סוגי סלטים ותוספות ועוגות ותה למבוגרים שנשארו לפטפט אחרי שהילדים נרדמו (סופסוף. קשה להרדם. לילה ראשון בשק שינה, הכל כך כך מרגש מסביב, וכל רגע מישהו נכנס או יוצא מהחדר. לחשתי לעלמיק שירי ערש באוזן ושמענו גם את השירים של הורים אחרים, עד שהיא נרדמה. תמרול ורם חזרו למרכז בערב כי רם עבד בשבת).

בבוקר הילדים התעוררו מוקדם ויצאו לשתות שוקו ולשחק בחוץ.

את ארוחת הבוקר שחילקו בחאן קבוצת "ארוחת הבוקר" שידרגה בשקשוקה, סלט תפוחי אדמה וביצים ומקושקשת, קורפלקס וחלב ועוגות. שלא יחסר. (היה המוווון אוכל). חוץ מזה הילדים אפו פיתות ואכלו גם אותן.

 מסלול רגלי נחל קרקש

הדס, אמא של נילי שהציעה את מסלול הטיול בחרה לנו מסלול מתאים ומקסים. נחל קרקש הוא מסלול לא ארוך (כקילומטר וחצי), בהליכה לא קשה. בחלקו הראשון יש הליכה איטית וקשה יותר מפני שהולכים בין הסלעים והמפלים, והילדים (וגם חלקנו) היינו צריכים עזרה ושמירה. רואים גבים ובהם מים, ומן ההרים הסמוכים הציצו עלינו יעלים. בחלק השני הנחל נפתח וסימון המסלול משתנה, וכך גם הנוף. שכבות שונות של קרקע בצבעים שונים, יעלים וצמחיה נמוכה. ההליכה במסלול ארכה כשעתיים. לא מומלץ לילדים קטנים שלא יכולים ללכת אותו לבד (מתחת לגיל שלוש נגיד), במקרה כזה עדיף מנשא. מומלץ להשאיר רכבים בסוף המסלול, כי המסלול אינו מעגלי.

מדרשת שדה בן גוריון וקבר בן גוריון

בסוף המסלול עולים עם הרכבים למדרשת בן גוריון. שם אכלנו (שאריות מכל האוכל שקנינו והכנו בחאן) ונחנו, והתארגנו לנסיעה הביתה. לפני שפרשנו לרכבים עלמה התעקשה: "אני רוצה ללכת לקבר!" "לקבר! לקבר!", אז הלכנו לראות את קבר בן גוריון. זה לא שהיא יודעת מה זה קבר. מי זה דוד בן גוריון הסברתי לה בהליכה בדרך לשם, למרות שזה לא ממש עניין אותה. העיקר להרוויח עוד כמה דקות עם הילדים (:

חזרנו עייפות ומלאות חוויות חדשות: המדבר, החאן, לינה בשק-שינה, לקום בבוקר ישר לשוקו ומשחקים עם הילדים, מסלול הליכה "אמיתי" בפעם הראשונה. באמת היה נהדר!