באחד הימים האחרונים של החופש, כשכבר חלפו הקייטנות, עברו הביקורים, ונגמרו לי הרעיונות מה לעשות בחופש, הצעתי לבננות שנעשה ביחד ספר: "ספר החופש הגדול". שנחשוב על דברים שעשינו, ונצייר אותם.
10 שבועות, 10 סופי שבוע, ימי קיץ יפים וחמים, ימים סגריריים, ימי עשן בלתי נסבל שהסתיר את ההרים.
שתי קייטנות, ביקור משפחתי גדול ומרגש, נסיעה שלי לקליפורניה, טיולים קטנים באיזור, טיול גדול ברוקיז, סופשבוע בקמפינג, סופשבוע ארוך באי גבריולה.
הספקנו לנסוע יחד באופניים, לשוט בסירה, לשוט במעבורת לאי סמוך, לנסוע במכונית ובקרוואן. אה, כן, והבננות רכבו על סוסים.
לנו בבית שלנו, לנו אצלינו אנשים (ארבעה נוספים היה השיא), לנו שני לילות במלון, שני לילות באוהל, ואחד עשר לילות בקרוואן.
הספקנו די הרבה, אין מה לומר. חיינו כאילו זה החופש האחרון שלנו כאן…
אז זה מה שעשינו בקיץ האחרון:
טיילנו ברוקיז בקרוואן. טיול של אחד-עשר יום שחלמנו עליו חודשים והוא ענה על כל הציפיות ומעבר להן.
אירחנו במשך אחד-עשר יום את כל משפחת משאל. אלה היו ימים כייפיים, משמחים, מרגשים ומצד שני עתירי קשיים אובייקטיביים ותקלות מבאסות, מלאי חוויות וגם אכזבות.
שתי הבנות היו בקייטנה של שבועיים ב-JCC', עלמה היתה בקייטנת אופניים של חמישה ימים.
חגגנו יומולדת 40 לי, יומולדת 39 לרם, ויומולדת 6 לעלמה בחברת אחד עשר בני משפחה! הישג אדיר למי שחי בחו"ל.
טיילנו בארבעה אגמים באיזור שלנו, שלושה מתוכם בפעם הראשונה.
ביקרנו בדאון-טאון ונקובר שוב ושוב ושוב ושוב. גאס-טאון וקנדה-פלייס וסטנלי-פארק, שופינג בננות ברחוב רובסון.
הלכנו ל"שעת סיפור" בספרייה, וכמה פעמים לחנויות ספרים מגניבות.
ראינו הצגה תחת כיפת השמיים ("מרי-פופינס"), לנו שני לילות תחת כיפת השמיים (טוב, נו – תחת כיפת האוהל).
אכלנו מליון גלידות, יותר מדי ג'אנק-פוד, הרבה מאפים שאפינו בעצמינו, והמון במבה מהארץ.
קנינו בריז. אכלנו אוכמניות, פטל אדום, פטל שחור, דובדבנים, ותותים. הלכנו לקטיף פירות יער.
עשינו סדנת פיסול בפימו משפחתית, צבענו חולצות, ציירנו על חולצות, אפילו ציירנו על כביש (במסגרת מסיבת בלוק שנקלענו אליה במקרה).
עשינו סידורים יחד, דואר, בנק, קניית מדים לבית הספר, ויותר מדי פעמים הלכנו לסופר.
היינו בשלושה פסטיבלי רחוב, אחד מהם היה מצעד הגאווה.
הלכנו לים, לבריכה, למזרקות מים.
אפילו הספקתי לעבוד. ממש קצת ובכל זאת: צילמתי צילומי משפחה (אחת), צילומי בוק בר/בת מצווה (שניים), עיצבתי שני אלבומים ושני לוחות שנה. מתי? בלילות.
ביקרנו באקווריום, במוזיאון לאמנות, במוזיאון המדע.
וסתם פגשנו חברים, אצלינו, אצלם, בפארק הקרוב אלינו, בפארק יותר רחוק, בפארק חדש שנפתח.
שיחקנו שעות בגינה מחוץ לבית.
ובכל זאת, למרות שהיה עמוס, ומעייף, ולעיתים קרובות קשה (לי) הזמן טס.
עבר לי מהר מדי.
MyTrueColors גלית לוינסקי 
איזה פרויקט שובה לב שמעבד ונוצר את זכרונות הקיץ הקסום הזה. פשוט נפלא. ותגידי, איך נראה שהן תמיד מוכנות להצטלם ולא עושות פרצופים מצחיקים או מוציאות לשון או עושות דב?
אהבתיאהבתי
ברור לך שזה בהשראתך הפרוייקט הזה נכון?! זה היה כבר אחרי שנמאס לי כל יום לחפש ריגושים חדשים והחלטתי לחזןר למה שאני טובה בו: נעשה ביחד יצירה. מה? נחשוב על משהו…. הן רגילות להיות כל הזמן מצולמות, ובדרך כלל לא מתייחסות. הבעיה היא דווקא כשעלמה מתחילה להיות מודעת לחיוכים שלה ואז הם נהיים מאולצים. ואם אני מבקשת תמונה והן בעניין, כולנו יודעות שיש לי בדיוק 10 שניות לצלם, ואז הן משוחררות. זה הסכם בלתי כתוב…
אהבתיאהבתי
וואו. איזה קיץ עמוס חוויות היה לכם! נשמע כיף גדול. קטיף אוכמניות זה בדיוק מה שהייתי צריכה כאן. והולכים לים בקנדה?? את שוברת כל תפיסה שהיתה לי על הארץ הזו!
אהבתיאהבתי
יש קטיף אוכמניות ברמת הגולן למיטב זכרוני… אבל אני לא בטוחה שזה יוצא בקיץ כמו כאן. ולגבי הים: הולכים לים, אבל זה האוקיינוס והוא מאוד קר. בשבילי. שאר בני המשפחה נכנסים…. והולכים לאגמים, יש פה המון.
אהבתיאהבתי
גלית, איזה רעיון נפלא! מעניין לראות את הציורים של הבנות לצד התמונות שצילמת, ספר כזה הוא מזכרת מדהימה מהחופש הגדול!
מכל התמונות התרגשתי במיוחד מהתמונה של היום הראשון לשנת הלימודים, איזה אושר להתחיל את כיתה א' בחגיגות שכזאת ולתמר עם הברכה המתוקה לתחילת שנה בגן. מרגש שאת חושבת על כל הדברים הקטנים ויוצרת לבנותייך ילדות בלתי נשכחת
אהבתיאהבתי
האמת שבגלל שפה כיתה א׳ היא לא ביג דיל (יחסית לגן חובה שזה המעבר הגדול), רם ממש ביקש ממני לעשות משהו כדי לציין את זה, כדי שנזכור, כדי שגם לה תהיה תמונה עם כותרת ״שלום כיתה א״. השלט הגדול היה ריפוי בעיסוק בשבילי ללילה שלפני, להעביר את ההתרגשות שלי (: ולתמר- אני פשוט לא רוצה להשאיר אותה מאחור. גם לה יש התרגשות גדולה, לעלות לגן טרום חובה!
אהבתיLiked by 1 person
מאד מרגש. נראה שהספקתם הרבה. מקווה שמזג האוויר האיר עיניים ואת בטח לא מתגעגעת ללחות הבלתי נסבלת של מישור החוף. הרבה הצלחה בכתה א. גם שלי עלתה לכתה א אבל בטח בונקובר אין 34 ילדים בכתה ובית הספר לא נראה כמו בית כלא. ועלמה ככ דומה לך. בחלק מהתמונות ההייתי בטוחה שאת מעלה תמונות מילדותך.
אהבתיאהבתי
כן גם כשמזג האוויר פה לא משהו הוא הרבה יותר נעים מהלחות שבעיר מגורי בארץ… לעלמה בכיתה יש 17 ילדים ובית הספר מקסים. יש חסרונות אחרים, כמו בכל דבר יש יתרונות וחסרונות אבל כרגע הכל נראה פשוט טוב ומבטיח, כך שאני לא רוצה להשמע קטנונית. עלמה דומה לי? בכל פעם שאומרים לי את זה אני מופתעת. תמר דומה לרם, ממש, את זה אני רואה. אבל עלמה היא יצור עצמאי בעולם מבחינתי. מצחיק. שיהיה המון הצלחה בכיתה א' אצלכם! אני בטוחה שאחרי החגים וכשכולם יכנסו לשגרה הכל יכנס לפרופורציות והחלקים יתחילו למצוא את מקומם. שיעבור בקלות! כיתה א', בארץ, זה חתיכת דבר מרגש.
אהבתיאהבתי
בהשראת נעמה את גם תכרכי את הספר הזה? תדפיסי אותו בתור אלבום?
זה מקסים לראות את הצילומים ואת הציורים אלו לצד אלו. הספק מרשים ומעורר קנאה!
אהבתיאהבתי
לא חושבת שאתקדם עד כדי כך… בנתיים הידקנו את זה לספר לעלמה, תמר הדביקה את הדפים לספר משל עצמה, והמשכנו הלאה (:
אהבתיאהבתי