נלי, פרנסיס ואני, שותות תה ומדברות על השפה העברית

היום היה לי מפגש משעשע עם שתי נשים – נלי ופרנסיס.

הכל התחיל במייל שקיבלתי ערב אחד בשבוע שעבר. זה היה בדיוק (אבל בדיוק) כשאני ורם סיימנו שיחה נוספת של "יחסינו (עם קנדה) לאן". זה הרי דבר ידוע, וכתוב בכל פוסט שני של קבוצות פייסבוק מהסוג של "נשים ברילוקיישן" שלמתלווה לרילוקיישן (במקרה זה – אני – כי עבודתו של רם היא הסיבה הרשמית למעבר שלנו) יותר קשה. נפשית. יש לזה כל מני סיבות. לחלק מאיתנו יותר קשה מכיוון שאנחנו משאירות את הקריירה מאחור והופכות ל"עקרות בית" לתקופה. לחלקינו קשה בגלל השפה. לחלק מהנשים בגלל התרבות השונה – קשה למצוא חברות אמיתית. לחלקינו קשה עם הארעיות – הידיעה שהכל זמני, גם החברויות פה זמניות. לחלק  מאיתנו קשה עם תחושת הזרות, או יותר נכון – חוסר השייכות. לחלק קשה עם הצורך ליצור לעצמך עולם תוכן משל עצמך, בזמן ששאר המשפחה (בן-הזוג והילדים) נמצאים במסגרות שונות. על חלקינו משפיע מזג האוויר. אני חושבת שיש את כל החלקים האלה בי…   אז שוב דיברנו על זה, על השנה שחלפה ועל החודשים שנותרו, ורם אמר: "אני חושב שאת צריכה לצאת יותר מהבית, ולפגוש אנשים דוברי אנגלית". זה היה בהקשר של כל הקשיים הנ"ל. בעודי רוטנת איזה משפט סיום לשיחה, משהו כמו "השאלה אם אני בכלל רוצה לפגוש אנשים, יש לי את החברות הישראליות שלי" או משהו בסגנון, קיבלתי מייל מנלי.

את נלי ובנה פגשנו פעם אחת לפני כחודשיים במוזיאון המדע, ביום של ליקוי החמה. הבנות ואני הגענו קצת באיחור לראות את הליקוי, וכבר לא נותרו משקפיים מיוחדים. נלי הציעה לנו להשתמש במשקפיים שהיו להם, וכשראתה שאני מצלמת דרך המשקפיים היא כל-כך התלהבה מהתוצאה שביקשה שאשלח לה את התמונות. החלפנו כתובות מייל, באותו יום שלחתי את התמונות והיא הודתה לי. ופתאום, כעבור חודשיים, קיבלתי ממנה אימייל נוסף. באימייל היא סיפרה לי שיש לה חברה שמתעניינת בשפה העברית, והיא זכרה שהבת שלי דיברה עברית אז היא חשבה עלי, האם נוכל להפגש?

כעבור מספר תכתובות (14 למען הדיוק. בקנדה מאוד מקובל לתקשר באמצעות אימייל, יותר מאשר בטקסט/וואטסאפ/שיחת טלפון, זה מאוד מייגע בעיני) נפגשנו הבוקר בבית-קפה הקרוב לביתי. נלי ופרנסיס הגיעו קצת באיחור (הן הגיעו משתי ערים סמוכות, רק אני הגעתי בהליכה של חמש דקות מהבית) והתנצלו בלי סוף. אחרי שהזמנו קפה ותה והתיישבנו התחלנו לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו: השפה העברית. מתברר שפרנסיס החלה להתעניין בעברית, משום שהיא ראתה בחלומה "אותיות עבריות מנצנצות". היא עובדת כמטפלת במסאז' ונעזרת בטיפול ברפואה סינית ובצמחי-מרפא בעבודתה. היא למדה טיפול בצמחי-מרפא לפני כ-15 שנה אבל לא קיבלה תעודה. היא יודעת לכתוב בקליגרפיה סינית כבר שנים רבות. לאחרונה היא החלה להתעניין וללמוד על הקשר הרוחני בין הכתב לנפש, וזה מה שהביא אותה להתעניין בכתב העברי.

נלי ופרנסיס, הגיעו מהונג-קונג לפני כ-28 שנים, בנפרד. הן הכירו והתחברו כאן בוונקובר. שתיהן מדברות  אנגלית במבטא, פרנסיס עוברת לעיתים קרובות לסינית ומסבירה דבר-מה לנלי, וזו מתרגמת ומסבירה לי באנגלית. ישבנו ושוחחנו כשעתיים. נלי הראתה לי ספר ששאלה מספריה לצורך הפגישה, ופרנסיס חשבה שהכותרת שלו כתובה בעברית (מה שלא היה נכון. גם לא ארמית לדעתי כי בטח הייתי מזהה). הראתי להן ספר בעברית בטלפון (באפליקציה "עברית". איך לא חשבתי להביא ספר אמיתי?!) וכתבתי להן את אותיות הא'-ב'. סיפרתי להן על האותיות, כיוון הכתיבה, זכר ונקבה, ניקוד. הן סיפרו לי שבסינית יש 5000 סימנים, ציורים, שבשילובים בינהם ניתן לכתוב מילים שונות. סיפרו שגם בסינית קוראים מימין לשמאל (אבל קודם מלמעלה למטה), ושרק בהוצאות ספרים בשנים האחרונות שינו את ההדפסה משמאל לימין, חוץ מבטיוואן. פרנסיס הראתה לי שבספר כתוב הסבר על כתיבת המילה "יהוה", וכשכתבתי אותה היא מאוד התרגשה. הסברתי לה שכשלומדים תנ"ך בישראל מלמדים שאסור לבטא את המילה הזו כי היא "קדושה" ושתיהן נזעקו שהן גרמו לי לבטא אותה בקול למרות האיסור. הסברתי להן שזה בסדר, שאני לא דתיה, והן אמרו שגם הן לא.

אחר כך, כנראה בתמורה למידע שאני סיפקתי – פרנסיס אחזה בפרקי-ידי ומדדה לי דופק, בכל יד בנפרד. היא שאלה אותי כמה שאלות על הרגשתי הכללית, כאבי ראש ומערכת העיכול. היא ייעצה לי לשתות תה עם ג'ינג'ר בבית (ולא תה עם נענע כמו שהזמנתי) כי ג'ינג'ר לפי הרפואה הסינית הוא חומר "חם" והוא יחמם אותי. הציעה לי מגוון מאכלים עתירי ברזל לטיפול בכבד שלי שלדעתה הוא לא במצב טוב, והבטיחה שאם אתמיד בדיאטה הזו (במיוחד 3-5 ימים אחרי סיום המחזור) תוך שלושה חודשים המצב שלי ישתפר. מצב-רוחי יהיה יותר טוב, הידיים יחזרו להיות חמות, עור הפנים יהיה יותר מבריק, צבע הציפרניים יותר וורוד, ויהיה לי פחות קר, מבפנים.

אני נתתי לה שיעורי בית, בסגנון חוברות העבודה שיש לעלמה ללימוד עברית: כתבתי את הא'-ב' תוך סימון כיוון הכתיבה, וביקשתי ממנה שתתרגל.

פרנסיס קיבלה שיחת טלפון מאחד המטופלים שלה והיתה צריכה ללכת, ונלי שנשארה התנצלה שוב ושוב על ה"בוטות" של חברתה, שככה מבלי לבקש רשות ערכה לי בדיקה ונתנה לי עצות. נלי חששה שנפגעתי מהישירות של חברתה. הסברתי לה שלהפך, ישירות אני מבינה עוד מהבית, את הנחמדות והנימוס הקנדי לפעמים אני לא מבינה. כשאני מקבלת כאן אימייל, מרוב מילות נימוס ותיאורים חיוביים לפעמים אני לא מבינה מה העיקר – מה הם מנסים בעצם לבקש? להגיד? באיזו נימה זה נכתב? היא הסבירה לי שהם – הסינים, הרבה יותר ישירים, ואמרתי לה שגם אנחנו – הישראלים. מצד שני היא בכל זאת חשה צורך לבקש שוב ושוב סליחה ולהצדיק את הכוונה הטובה של פרנסיס. טוב, בכל זאת 28 שנים פה.

נפרדנו בחיבוק, ובהבטחה להפגש בפעם הבאה עם הילדים (אני לא זוכרת בכלל את הבן שלה מפגישתינו החטופה, והיא זוכרת היטב את תמר, בטח בזכות התלתלים), ובפעם הבאה נאכל ביחד דים-סאם, במקום שנלי תבחר.

מי היה מאמין?! עלי? גלית לוינסקי, הרצינית, האנטיפתית, הסגורה, הביישנית, זאת שלא מחייכת (כל אלה תיאורים ששמעתי אינספור פעמים במהלך החיים בישראל). הישראלית.

אתם יודעים למה? כי אם לא עכשיו, אי מתי.

23 מחשבות על “נלי, פרנסיס ואני, שותות תה ומדברות על השפה העברית

  1. את אישה מדהימה חמה ובלוג הזה בא בזמן אני חווה דברים כאלה גם אבל לי יותר נוח פה מרגישה בשקט ושלווה בלי לחץ שאני מכירה .

    אהבתי

  2. הכי אהבתי את התהייה בסוף 🙂 עם כל מילות התואר "היפות" עוד אפשר להסתדר אבל למה אנטיפטית??? לא מסתדר לי.

    אהבתי

    1. כולן מילות תואר ששמעתי אינספור פעמים מאז גיל ההתבגרות. כולל מזרים ברחוב. "למה את לא מחייכת?!" הוא אחד הנפוצים, במיוחד כשאת סתם נוסעת באוטובוס. כנראה שאני באמת כבר לא שם, רק אצלי בראש.

      אהבתי

  3. אחד מהפוסטים הכי מרתקים.כנה' 'חושפני' אותנטי משכנע..כל מה שכובש..בריאות ושמחות!..

    אהבתי

    1. תודה אלי. כל כך מפתיע אותי שהרבה אנשים מזדהים או מוצאים שפה משותפת, עם פוסט שכתבתי כמעט לעצמי. באמת לא חשבתי שיעניין או ייגע במישהו מלבדי.

      אהבתי

  4. איזה פוסט נהדר גליתה. אפילו הצלחתי לקרוא אותו כמעט בלי צילומים.
    לגבי התיאור בסוף, נראה לי שאת מדברת על גלית לוינסקי אחרת, ושהגיע הזמן שתניחי לתיאור הזה.
    גלית לוינסקי? החייכנית, הסקרנית, עם עיני הילדה הגדולות שמחפשות כל הזמן, הרגישה, העדינה, המקצוענית, זאת שגורמת לך להרגיש הכי נוח. הישראלית את יכולה להשאיר.

    אהבתי

    1. תודה רונית. איזה מילות תיאור מקסימות! אני באמת חייבת לשחרר את התיאורים המעליבים שאני "סוחבת". אלו שאת כתבת הרבה יותר נעימים לי. תודה!

      אהבתי

  5. איזה יופי של פוסט מותק! ואיזה כיף בכלל. מסכימה לחלוטין עם כל מה שכתבו מעלי.
    ובלי קשר, חייבות כבר דייט טלפוני כי שנים..

    אהבתי

  6. איזו חוויה נחמדה! זה נראה כאילו לקוח מאיזה סרט (כל כך לא ׳מתאים׳ לך, אבל באותה מידה כן ולמה לא). נחכה לפרקים הבאים…

    אהבתי

    1. את רואה?!את ישר מבינה שזה כל-כך לא אני, ובעצם למה לא. אני גם מחכה לפרקים הבאים. ואני בכלל לא אוהבת דים-סאם (אבל מה אני יודעת? הפעם היחידה שטעמתי היה בגני אירועים בחתונות בארץ. פה זה בטח הכי קרוב לדים-סאם סיני שיש)

      אהבתי

  7. נורא אהבתי את הפוסט והתחברתי אליו מאד!
    כל הקטע ברילוקיישן/הגירה זה להכיר אנשים חדשים שהם לא מהמדינת אם שלך. להכיר אותם ולהתחבר אליהם.
    בסוף עוד יהיו לך חברים מכל העולם.

    אהבתי

  8. כשגרתי בקוריאה היתה לי מטרת על והיא להתחבר עם כמה שיותר זרות דווקא. ניסיתי לתפוס מרחק מהישראליות בהתחלה אבל בדיעבד גיליתי שהאיזון בין שני סוגי המעגלים הוא הנכון (כמו כל דבר בחיים…). ישראלים – כי הם הבית בעצם, החגים, המשפחה, ועם הזרים – כי איתם אפשר להיות קצת אחרת, ולא במובן הרע של הדבר, במובן של ללמוד על עצמך דברים וללמוד על תרבויות אחרות, שלא ידעת קודם. כמו שאת אולי לא הרצינית, האנטיפתית, הסגורה, הביישנית, זאת שלא מחייכת – או כל מה ששמעת בחייך בישראל, אלא בכלל אחרת.

    אהבתי

  9. נשמע נפלא. הייתי שמחה לאיזה אבחון סיני כזה. מזדהה עם הקושי למצוא את עצמך, גם אני אחרי שנה ומשהו מרגישה שאני החלק האחרון בפזל שלא מצא את מקומו. אבל מנסה לירות בכל הכיוונים ובסוף משהו יפגע.
    ולגבי האימיילים המייגעים – omg זה מחרפן. בדיוק השבוע דיברתי על זה עם חברה, מה שאפשר לומר בשלושה משפטים הם מורחים על פני חמש פיסקאות, עם הקדמות מחמאות נימוסין והליכות. שורה תחתונה אנשים!!! אבל לא נצליח לשנות אותם, ואולי טוב שכך. שיהיה למה להתגעגע 😉

    אהבתי

    1. אני מרפרפת עם העיניים על כל הפסקאות הראשונות בשביל להגיע ישר לעיקר. בטוח אני מפספסת ככה גם הרבה דברים חשובים… (וגם ידע לגבי "איך להתנסח בצורה מנומסת על פני כמה משפטים רצופים")

      אהבתי

  10. גלית אהובה. כל אחד יכול לשנות את סיפור חייו במידה והוא מחליט. לומר עליך ביישנית זה ממש לא נכון. אני חווה אותך כאשה מיוחדת, יצירתית וגם אחת שמקשיבה וממש כייף להיות בחברתה. ..לעיתים נסיבות החיים גורמות לנו לשנות את אורח חיינו וזו ההוכחה. נשיקות וחיבוקים

    אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s