מסע שורשים בברלין

בספטמבר נסענו לטיול שורשים בברלין. ההורים שלי יזמו, מימנו, תכננו והזמינו אותנו לטיול. הפורום: משפחת לוינסקי הגרעינית (כן כן, רק חמישתינו. ללא בני זוג וללא ילדים). חוץ מלהורים שלי  – לנו – "הילדים" היה זה ביקור ראשון בברלין. לא כל כך ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, גם מבחינת הציפיות של כולם מהטיול, גם מבחינת אופי הטיול (חמישה אנשים מבוגרים, כל אחד בעל תחומי עניין שונים), ואפילו מבחינת "איך נסתדר בנינו", אם תהיה "כימיה", אם זה "יזרום" (בפעם האחרונה שנסענו בפורום הזה בדיוק זה היה בשנת 1986 בטיול משפחתי להולנד. עברו כמה שנים מאז…)

אז אקדים את המאוחר ואומר שזה היה טיול מ-צ-ו-י-ן. עלה על כל הציפיות. נהננו מאוד גם זה מחברת זה, גם נהננו לגלות כמה משותף בנינו עדיין (אחרי שנים שחיים בנפרד, וחלקנו אפילו ביבשות שונות, כמעט תמיד הזמנו את אותה המנה במסעדה) ובעיקר נהננו מהחוויות של מציאת ה"שורשים": החיפושים, הסיפורים, והפנאי לשמוע אותם.

ברלין עיר מרתקת, יפה, מגוונת, בעלת רבדים שונים – סותרים ומשתלבים. ולמרות כל הנושאים המעניינים שיש בה (מזרח-מערב, ההיסטוריה הקדומה יותר, העיר העכשווית, אמנות, תרבות) אתמקד בנושא הטיול שלנו: ברלין ומשפחת לוינסקי. להמשיך לקרוא

איזה פסח זה היה

פסח 2016

בין החופשה של הבננות – לאריזה לונקובר – לביקור של אחותי ומשפחתה בארץ ובילויים יומיומיים יחד –  להודעה לבננות שאנחנו עוברים – לארוחות חג, ועוד חג, ועוד ארוחה משפחתית, ועוד יומולדת, לסרט שצילמנו על ההורים שלי ועוד צריך לאסוף המון חומרים – למפגשים משפחתיים שנגמרים ב-"נו אז נראה אתכם שוב לפני הטיסה?!" – לחופשה של רם במלדיביים – לסדנת צילום שסגרתי בספונטניות לא אופיינית עם חברה טובה והנה עוד רגע זה קורה – לגמילה של תמר מחיתולים – לסיום פרוייקטים קודמים וצילום עבודות אחרונות פה בארץ כי תכף אין לי פינה לשבת לעבוד בה מרוב בלגאן – להמשיך לקרוא

ערסל

יום אחד קיבלנו ערסל. ערסל ישיבה, שגיסתי וגיסי המהממים מעיין ויאיר הביאו איתם מחופשה בקוסטה-ריקה (או משהו כזה). הערסל נתלה על חגורת הבטון היחידה שיש במרפסת, בדיוק מול הדלת.

ערסל.

מה עושים בערסל?! (שאלתי בפולניות)

ערסל
קצת לפני החתונה שלנו. חברתי פ. מורחת לי לק

להמשיך לקרוא

מי מבלבל את המצות?!

מי מבלבל (שוטף במים) את המצה שלו?

מי מבלבל את המצות

בצד של רם נהוג לשטוף (!) את המצות (!) במים (!) לפני שאוכלים (או לפני שמורחים עליהן משהו)….

כל מי שסיפרתי לו על התופעה הזו בצד שלי (אשכנז) התחלחל מהרעיון (:

אז מה איתכם? מבלבלים או אוכלים יבש?

פסח שמח!

צוללים קדימה

בעוד רם מבלה שבוע צלילות מטורפות על יאכטה במלדיבים, אני פה, לכתוב על צלילות באילת. כל אחד והכיף שלו (:

עשיתי קורס צלילה באילת בגיל 18, אחרי שבטיול השנתי של יב' לקחו אותנו לשנרקל בחוף אלמוג ויצאתי נפעמת ונסערת מהמים. את הקורס עשיתי עם אחותי שין, והוא היה מרגש ומאתגר, ונהדר. מאז צללתי פה ושם באילת, פעם אחת בים התיכון (ניסיון כושל), ושני ספארי צלילה בסיני. איכשהו לאורך השנים, התעייפתי מלסחוב ציוד, לחבר את המאזן והווסת, לפמפם באוזן שמאל הכואבת, לעשות שוב ושוב "צלילות ריענון" כי כל פעם עברה יותר משנה מאז הצלילה האחרונה, ובעיקר: התעייפתי מלפחד מתחת למים. נכון, לפני 20 שנה עשיתי קורס מגניב, וחשבתי שאני אתמיד, ארד לצלילות באילת, בסיני, ובחו"ל, התלהבתי וקניתי ציוד אישי, אבל זה לא קרה. היו לי כמה צלילות שהפחידו אותי מדי (אחת מהן היתה כמעט התקף חרדה שבעקבותיו נכנסתי ממש להיפר ונטילציה, נגמר לי האוויר במיכל הרבה לפני שנגמרה הצלילה לכל השאר) וכל העניין הפך מהנאה לכמעט סבל.

ובכל זאת, בנובמבר האחרון, רם הצליח לשכנע אותי לרדת לסופשבוע צלילות באילת.

צלילה להמשיך לקרוא

מ-כ-ב-י !

מה לעשות, אני נשואה לאוהד. בילדותו הוא אהד את "הכוח/רמת גן" (כדורגל), ולאחר כמה שנים של יאוש מתמשך הוא העביר את תקוותיו ל"מכבי/תל אביב" (כדורסל).

יש לו מנוי למשחקי מכבי, ובכל פעם שיש משחק מעניין / גיא מבריז לו הוא מציע לי להצטרף. זה באמת נחמד, אני מודה, כל האדרנלין וזה, אבל בדרך כלל אין לי כוח (למה לא לשבת בבית על המחשב אם כבר יש לי ערב פנוי?!). בפעם האחרונה שהלכתי זה היה בדצמבר 2013. עשרה ימים לפני שילדתי את תמר. בקושי עליתי במדרגות על ליציע (של החוליגנים ו) שלנו. 
דצמבר 2013מאז רם לקח את עלמה פעמיים למשחק, ואני ותמרול עודדנו מהבית. והנה, אחרי כמה חודשים של קיטורים על העונה הגרועה של מכבי, ועל זה שהם לא קובעים שום משחק לשעה "נורמאלית" (19:30) ביום ראשון שעבר זה קרה: הלכנו למשחק ארבעתינו. מכבי להמשיך לקרוא

סדנת פיסול פורטרטים בנייר

לכבוד יום הולדתה של אמי הזמנו אותה -אחותי, גיסתי ואני לסדנת פיסול פורטרטים בנייר, של אפרת חסון דה בוטון (המהממת! אני מעריצה!). לשמחתי בתור הנציגה שבארץ+אוהבת יצירה נשלחתי לסדנה ביחד איתה (:

הסדנה התקיימה בביתה של אפרת, ביום שישי בבוקר. נכנסנו ואת פנינו קיבלו אפרת ועוד שש נשים נחמדות, וערמה של מספריים, ניירות צבעוניים, ואווירה נהדרת של יצירתיות וכיף. להמשיך לקרוא

טיול קטן לשבת: חירייה

פעם קראו לה "חירייה". חירייה היתה המזבלה של גוש דן, וכמי שגדלה באיזור הריח היה נישא באוויר למרחק קילומטרים, תלוי בכיוון הרוח.

כיום זהו "פארק אריאל שרון", והוא אחד הפארקים ה"שווים" באיזור שלנו. (למרות שאנחנו עדיין קוראים לו "חירייה").  חירייה

להמשיך לקרוא