מסימני הסתיו

  1. שלכת.
    מכל עבר, העצים משילים כמויות עצומות של עלים. כל עץ שני נצבע בצבעי השלכת היפהפיים. זהוב, צהוב, כתום, חום, ואדום כמעט זוהר, ממלאים את העין. עלמה אמרה לי השבוע: "אמא, את כל הזמן אומרת – תראו את העץ הזה! תראו כמה העלים יפים, תראו איזו שלכת! – די כבר". נמאס לה לשמוע אותי מתפעלת. מה לעשות, אני לא יכולה להפסיק.

    סתיו גלית לוינסקי
    רחוב, רגיל, לידינו
    סתיו גלית לוינסקי
    יש פה פשוט רחובות שנראים ככה

    סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקיסתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי סתיו גלית לוינסקי

  2. הימים מתקצרים.
    כשאחר הצהריים מתחיל להחשיך כה מוקדם, כשקמים בחושך מוחלט בשבע בבוקר ומתארגנים באפלולית לצאת לבית הספר… זה סימן שהסתיו הגיע, ושהחורף מתקרב. עוד מעט יחליפו את השעון ובכלל אבדנו באפילה.

    סתיו גלית לוינסקי
    דגלאס פארק. הפארק האהוב בו עלמה משחקת כדורגל

    סתיו גלית לוינסקי

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    עלמיק. תמיד מוכנה לשתף פעולה
  3. דלעות.
    השנה לא הלכנו לקטיף דלעות. במקום זה, עלמה התחפשה לדלעת וצעדנו לכנסייה הסינית שנמצאת בבלוק שלנו. היה שם אירוע האלווין קטן, כמה דוכנים, פופקורן בחינם, דוכן יד שניה חינמי, בלונים, איפור פנים, והשיא – בגינה הקטנה שמאחורי הכנסייה פיזרו דלעות לאיסוף.
    גינת הדלעות המפוזרות העלתה שוב את הויכוח הותיק ביני לבין רם – האם הדלעות צומחות ככה בשדה או שמפזרים אותן לכבוד ה- Pumpkin Patch?. אולי הן צומחות בשדה הבוץ, אבל האם לכבוד האירוע מפזרים שם עוד כמה מאות דלעות?
    בכל מקרה כל העיר בסימן דלעות כבר למעלה מחודש. מוכרים, קונים, מגלפים, מקשטים. יש מליון סוגי דלעות בסופר, יש משקה דלעת, עוגת דלעת, פאי דלעת, מרק דלעת, ופרסומות לכל אלה למי שפספס.

    דלעת סתיו גלית לוינסקי
    בשנה שעברה השקענו יותר ונסענו ל-Pumpkin Patch אמיתי
    דלעת סתיו גלית לוינסקי
    שתי דלעות בשנה שעברה, אחד הימים לפני האלווין

  4. תוכניות לחורף
    כמו קנדים אמיתיים (או כמו עצמנו האמת, אנחנו ייקים – זה שלא בדם אז בלב – ואוהבים לתכנן קדימה) זה הזמן לתכנן את חופשת החורף. כבר סוף אוקטובר! אי אפשר לדחות יותר! חייבים לדעת מה נעשה בעוד
    חודשיים. תכלס, גם על חופשת האביב אנחנו כבר מדברים.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    תמרול באור קסמים

    סתיו גלית לוינסקי
    היש דבר יפה מזה?!
  5. מתקרר בחוץ.
    הטמפרטורות יורדות, מעונן, ויורד המון המון (המון) גשם. בארץ כבר היינו אומרים שזה חורף – 15 מעלות וגשם, אבל פה אנחנו יודעים – החורף עוד לפנינו. החלפתי לבננות את הארון ל"ארון חורף" כבר לפני כמה שבועות. בבית עדיין הן לובשות את שמלות הקיץ שלהן, אבל בחוץ – איך לומר – כבר צריך מעיל. ועם כמה שהשלכת יפהפיה, וכשהשמש מציצה מבעד לעננים הכבדים ומלטפת את העצים אני מתמוגגת – החורף כבר מעבר לפינה, והוא קודר ועגמומי.

    טיפות טל על עלה – לחצו להגדלה
  6. יבש.
    יבש יבש יבש. הכל. האוויר, השיער, העור בכפות הידיים. רק הגשם רטוב.
  7. האלווין.
    ביום האחרון של אוקטובר נחגג החג. השנה חוץ מלקשט את הבית יומיים קודם, ו"לקטוף" דלעת אחת בגינה (מסעיף 3) לא ממש התכוננו. בבית-הספר היהודי מדגישים שזה לא חג יהודי ולא חוגגים אותו. יום לפני האלווין גילפנו דלעות, חתכתי בדים לתחפושת ואכלנו עוגיות מקושטות בציפוי סוכר כתום.
    ב"ליל כל הקדושים" עצמו כבר נכנסנו לאווירה בהתרגשות רבה. ה"אווירה" כוללת התארגנות מוקדמת (מקלחת ואוכל כי חוזרים מאוחר), התחפשות (החלטנו מזמן על התחפושת המשפחתית של רוח רפאים. לפני כמה ימים תמר – כמה צפוי – החליטה שהיא רוצה להתחפש לפרפר כדי שיראו לה את האיפור. שוין, העיקר כולנו מעופפים) צילום התחפושת, הכנת שלט Please take only one ליד קערת הממתקים שנשאיר מחוץ לדלת כשנלך לעשות Trick or Treat בשכונה. ההכנות הסתיימו יצאנו "לקרוע" את השכונה ולהבהיל את השכנים

    תכנית להאלווין עלמה משאל
    התכנית של עלמה לתחפושות

    תחפושת רוח רפאים גלית לוינסקי
    האלווין 2018!
  8. אני לא מפסיקה לצלם.
    איזה כיף שיצא לי לצלם כמה פעמים בחודש האחרון (לצלם לאחרים – עבודה) כי זכיתי לצאת שוב ושוב לצלם ביופי הזה. אבל גם בלי עבודה אני גוררת את הבננות בכל הזדמנות שמשית לצלם קצת את הסתיו. "נלך לקווין אליזבת' פארק? אבל מה נעשה שם?!" נשאלתי בפעם הראשונה. "אתן תשחקו ואני אצלם" עניתי. בפעם השלישית הן כבר הפסיקו להאמין לי, אבל המשיכו לבוא. נכון, אני מצלמת גם אותן, אבל גם הן נהנות לשחק בנתיים. לצערי המסקנה שלי היא שלמרות כל שנות הניסיון ולמרות המצלמה המעולה החדשה שלי – בתמונות הסתיו הזה לא יוצא יפה כמו במציאות. הצבעים, האווירה – רק עוברים באופן חלקי. לכן אני לא מפסיקה לצלם, אבל בעיקר לא מפסיקה להתפעל. עוצרת, מתבוננת ומנסה לתייק את זה באיזה מקום בראש שלא יעלם לי, שאזכור.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    קצת כדורגל בשמש הסתווית

    סתיו גלית לוינסקי

    וזהו. נראה שעוד משב-רוח אחד והעלים האחרונים ינשרו מהעצים. עד האביב.

    סתיו, שלכת, גלית לוינסקי
    איזה מתוקות אתן בננות
עוד פוסטים בנושא (כי זו השנה השלישית שאני לא מפסיקה להתפעל פה מהסתיו): כאן כתבתי על הסתיו לראשונה, וכאן על האלווין הראשון שחגגנו, כאן על העונות בגינה שלנו, וכאן על עונות השנה על הנדנדה.

"אלבום של עצמי"

עלמיק ביקשה מתנה ליום-הולדתה אלבום תמונות של עצמה. "אני רוצה להסתכל על תמונות שלי שהייתי קטנה". היא אמרה לי, כמה ימים אחרי יום הולדתה השישי.

"זה הרבה עבודה" עניתי לה, מתחילה להילחץ מהצפוי לי. "זה יקח לי זמן". – "לא נורא, יש עוד המון זמן, תכיני לי ליומולדת הבא!"

"גם תמר תרצה" אמרתי לה. "היא נורא תקנא".  – "לא אכפת לי שתכיני גם לה" היא ענתה לי.

והרי כל האלבומים שלנו נשארו בארץ.

ואני כמעט לא מדפיסה תמונות, מלבד לקיר תמונות שלנו, או כדי לשלוח ארצה כמתנות לחגים.

זה היה לפני כמעט שנה, ולקראת הקיץ, כשהתקרב יום-הולדתה ה-7 של עלמה, לא נותרה לי ברירה. הבטחות צריכים לקיים.

גם אם אני קצת אובססיבית.

גם אם אני לא מסתפקת בתמונות שכבר בחרתי לאורך השנים לבלוג אלא מתעקשת לעבור תמונה-תמונה על 7 שנים, עשרות אלפים של תמונות, מאות תיקיות.

גם אם אני עושה עבודה כפולה כי החלטתי לעשות אלבום גם לתמר.

גם אם זה ביום האחרון למבצע באתר שאני מזמינה ממנו (Blurb), והנה כבר ארבע לפנות בוקר. אם כבר יש לי ילדות גדולות שישנות בלילה, אני יכולה להקריב לילה אחד, למרות שלמחרת יום לימודים רגיל…

אבל יצא מהמם. 190 תמונות (כי לא הצלחתי לצמצם יותר) לכל אחת (שיהיה הוגן), עיצוב מינימליסטי (אי אפשר גם להשקיע בעיצוב), של זכרונות ורגעים ראשוניים ומשמעותיים ויפים בחיים שלהן.

עלמה קיבלה את האלבום ביום-ההולדת שלה, כששהינו עם סבא וסבתא דליה ורוני באי החביב עלינו גבריולה בחופשה קייצית, אחרי משחק של "חפשי את המטמון". ההתרגשות היתה גדולה.

שתיהן מאוד התרגשו והתלהבו. מאוד מאוד. במשך עשר דקות.

מאז לי (ולסבים, הזמנתי מיד שלושה עותקים מכל אלבום) יש אלבום תמונות מרגש מזכרונות, אירועים ראשוניים, משמעותיים, וסתם יפים שלהן.

וזה בסדר, אני יודעת שיום יבוא וגם הן יחזרו לעלעל בהם ויהנו מההשקעה.

יום אחד, כשהסליים בבית יגמר וכל הגומי-לומס יהפכו לצמידים צבעוניים.

אז.

 

וככה הם נראים:

אלבום אישי גלית לוינסקי
ההתרגשות שלי כשהגיעו הספרים!
אלבום אישי גלית לוינסקי
עמודים נבחרים

אלבום אישי גלית לוינסקי אלבום אישי גלית לוינסקי אלבום אישי גלית לוינסקי

אלבום אישי גלית לוינסקי
כריכה קדמית ואחורית. חייבת להכניס קצת את האביב ברחוב שלנו בונקובר
אלבום אישי גלית לוינסקי
ערמת אלבומים מחכה ליומולדת ולסבים

המתנה שבסיום "חפשי את המטמון" ביום היומולדת: אלבום אישי לעלמה, ואלבום אישי לתמר:

מקבלות את האלבום גלית לוינסקי
איזה אושר!
מקבלות את האלבום גלית לוינסקי
אגוצנטריות ילדית במיטבה

מקבלות את האלבום גלית לוינסקי מקבלות את האלבום גלית לוינסקי

והנה עוד טעימה מהתמונות שבאלבומים (טעימה ממש, אמרתי שיש 190 תמונות לכל אחת…)

תמונות אהובות גלית לוינסקי
אהבה בין אב למיני-מי שלו
תמונות אהובות גלית לוינסקי
אהובתי הקטנה
תמונות אהובות גלית לוינסקי
איזה ילדה ליצן
תמונות אהובות גלית לוינסקי
קטיף נקטרינות בגולן
תמונות אהובות גלית לוינסקי
לק לציפרניים של סבא רוני
תמונות אהובות גלית לוינסקי
פאשוניסטה
תמונות אהובות גלית לוינסקי
כאן היא ביקשה ממני אלבום של עצמה, בגיל 6
לפוסט של הבנות אוהבות תמונות, לפוסט על האלבום של הטיול שלנו להולנד.

חג סוכות שמח

חגים חגים חגים

אין יותר מיומיים ברצף לימודים

קשה לבננות להתרגל לבית-הספר ולמורים.

הקיץ רק התחיל, ותוך שניה הוא נגמר

לא מאמינה שגם הקיץ השלישי שלנו פה חלף-עבר,

זה לקח אמנם עשרה שבועות,

ושתי קייטנות

ביקור של ההורים (של רם)

וטיסה משפחתית לשוויץ גם,

והנה גם הקיץ הזה תם.

הבננות למדו שחיה וגם רכיבה על אופניים

אני העברתי (בחישוב מהיר) 25 שעות בבהייה במים

לא שאני מתלוננת, ללמוד כישורי-חיים זה חשוב

חבל שלא שחיתי גם בנתיים, זה מה שעצוב.

אני גרועה בחרוזים, לא יודעת מה עבר לי בראש כשהתחלתי,

אולי כי יש לי בלגאן בפנים, ועוד לא חזרתי לשגרה לה ייחלתי.

טוב לנו ביחד – לי ולבנות, אנחנו כבר רגילות

אפילו עלמה התרגלה שלא צריך כל היום בחוץ לבלות

"מה עושים היום?" היא עדיין שואלת כל בוקר בתקווה

אבל לקראת הצהריים היא מבינה שכדאי להתפשר על קפיצה לגינה הקרובה

אמא שלה מוציאה תסכולים באפייה ובבישול

כל המקרר מלא באוכל חצי-אכול

אפשר גם לאפות ביחד, אפייה זה אחלה תחביב

ואפשר תמיד להחליט על איזה פרוייקט מגניב.

היום למשל הכנו סוכה, בחדר של הבננות אמנם

אבל זה לקח לנו חצי יום לנקות, לסדר ולתלות שרשראות וקישוטים שם

הלכנו גם ליער, לפעילות של ישראלים בטבע לכבוד סוכות

ואתמול היה לעלמה משחק ראשון של קבוצת הכדורגל-בנות.

הנה, אנחנו גם יוצאות מהבית, מה אתם רוצים?!

הלכנו בשבוע שעבר לקולנוע, ראינו סרט (ואחר-כך אכלנו סרטים)

ואז הגיע יום כיפור, עם הבית-כנסת והאווירה של הצום

וזה בכלל החג השנוא עלי, אני רק מחכה שיגמר כבר היום

בקיצור, אני שמחה, יש לי בנות נפלאות, אני מעריכה את השיניים והאגוזים

לא מתלוננת, לא לא, ועוד יש לי כמה חרוזים

פשוט עם כל יום שעובר, ועוד ספרים, ויצירה, ובישולים

כבר מזמן נגמרו לי הרעיונות, הסבלנות, והעצבים

ובסוף היום אין לי כוח אפילו לערוך תמונות, שזה מצב מאוד נדיר

אז במקום אני מעבירה ברשתות-החברתיות פרק זמן בלתי סביר.

לא דיבתי בטלפון עם חברות מהארץ כבר חודשים,

"תכף לא ישרארו לך חברות" הקולות בראשי לוחשים.

מפוסט אחד בשבוע בשגרה, ואחד בשבועיים בחופשה

התדרדרתי ל-17 יום מהפוסט האחרון – פשוט בושה!

מה זה חיים פרטיים?! זה אוברייטד – זה ידוע

אנחנו נהנות, והכל טוב, נתגעגע לחופש הזה הרי בעוד שבוע…

סוכה בתוך החדר גלית לוינסקי
יש כמה שרשראות שתלויות פה כרגע, (נכון רונית?!)

חג סוכות שמח!

היום הראשון לשנת הלימודים, ספירת מלאי.

שנת לימודים חדשה צילום גלית לוינסקי

ותק:

תמר: שנה שלישית ב-VTT. התחילה בגיל שנתיים ותשעה חודשים Preschool 3, היום בגיל ארבע ותשעה עולה לגן חובה – Kindergarten.

עלמה: שנה שלישית ב-VTT. התחילה בגיל חמש בגן חובה, היום בגיל 7 עלתה לכיתה ב'.

כיתה:

תמר: מתחילה גן חובה K1 אחת מתוך שלוש, 17 ילדים בכיתה.

עלמה: מתחילה כיתה ב' 2A, אחת מתוך שלוש, 17 ילדים בכיתה.

אנגלית:

שתיהן מדברות אנגלית שוטפת. תמר: כותבת אותיות באנגלית ובעברית, מזהה אותיות בשתי השפות, "אני רוצה חברה שמדברת עברית איתי בגן".

עלמה: קוראת וכותבת אנגלית ועברית, מתוסכלת שמתקשה לקרוא Chapter books כמו שאר ילדי כיתתה.

חברים / חברות:

בכל שנה מערבבים את הילדים ומחלקים את הכיתות מחדש.

תמר: זו השנה הראשונה שמערבבים את הכיתות עבורה, שתי החברות הכי טובות שלה בכיתות אחרות. יש הרבה ילדים חדשים ונכון להיום (היום הראשון) היא לא מטורדת מזה שהיא לא עם אחת מהחברות הכי טובות. כשליש מילדי הגן היו איתה באותו גן בשנתיים הקודמות.

עלמה: שנה שלישית שמערבבים לה את הכיתה, חלק מהילדים היו איתה כבר מגן חובה, חלק היו בשנה שעברה, וחלק לא היו עדיין באותה כיתה. היא שמחה ומרוצה ולא מתלוננת. גם כך אין לה חברה / חבר טוב אחד. עליה נושא ערבוב הכיתות יושב בול, היא חברותית מאוד, ומצד שני לא קשורה ספציפית לילד או ילדה אחת.

מדים:

תמר: גן חובה בקנדה הוא כמו כיתה א' בישראל – מתחילים ללבוש מדים (בבית ספר פרטי), ושייכים לחטיבה הצעירה שהיא עד כיתה ג'. מתחילים גם לעבוד יותר על קריאה, כתיבה, עבודה אישית, וכן, גם מקבלים תעודה בסוף הסמסטר. מתרגשת מאוד להתחיל ללבוש מדים.

עלמה: שנה שלישית במדים, המדים הם עוד עול המצטרף לחובות בית-הספר. החובות הנוספים הם העמידה בזמנים, משמעת, ושיעורי-בית (שהם עשירית ממה שמקבלים בכיתה מקבילה בישראל למיטב הבנתי).

בית הספר והאופי:

תמר: אוהבת שגרה, מאוד אהבה את גן-טרום החובה שלה, את הילדים והצוות. היא לא הפסיקה ללמוד דברים מעניינים וחדשים. כל החופש הגדול התגעגעה מאוד לגן, ושמחה לחזור.

עלמה: מאוד אוהבת את החופש הגדול, אוהבת להיות עסוקה ומוקפת אנשים מהבוקר ועד הערב. כשהגיע החופש נשמה לרווחה, אני חושבת שהעיסוק החברתי המתמיד של להיות ילדה בכיתה א' התיש אותה. היום חזרה בכוחות מחודשים ובשמחה.

מילה מהתלמידה:

תמר : מה את אומרת על תחילת שנת הלימודים? "היום היה יום מעולה, עשינו שרשראות, למדנו לא לצעוק ולא לדבר בשקט מאוד בכיתה כי ככה כואב לנו באזניים, וככה לא יכולים לשמוע מה אומרים. הלכנו לראות איפה נמצאים השרותים". את מחכה לראות מה לומדים בגן? "לא!" יש לציין שתמר היתה היום שעה אחת בלבד, עם שני ילדים נוספים. כניסה הדרגתית זה אנדרסטייטמנט למה שעושים פה.

עלמה: איך היה היום הראשון ללימודים? "היה מעולה. המורה אבי ממש מדהימה. מורה יהודית כעסה עלי כי לא הצבעתי. קצת נבהלתי ממנה". מה את מאחלת לעצמך לשנת הלימודים הבאה? "Pet".

עולות לגן ולכיתה צילום גלית לוינסקי
מומלץ בחום ללחוץ ולהגדיל

בהצלחה חמודות! שתהיה לכן שנה טובה, שתלמדו המון, שתכירו חברים חדשים, שיכבדו אתכם, תשכבדו את עצמכן, שתהנו! רק לגבי ה-Pet אני בספק…

שנת לימודים חדשה צילום גלית לוינסקי
שיואו כמה גדלתן!

 

פוסטים קודמים בסדרה:
עולות לגן חובה ופעוטון, 2015, עולות לגן חובה וטרוםטרום חובה בונקובר, 2016, עולות לכיתה א' וגן טרוםחובה בונקובר, 2017. לימוד אנגלית מאפס.

It's biking season / זה זמן האופן

הנה שוב הגיע הזמן בשנה לקייטנת אופניים.

לא שזה חובה, אבל עלמה רצתה כבר "To go on the road" – לרכוב על הכביש, ותמר רצתה כמו עלמה (והאמת שמאז שתמר למדה בקלות רבה לרכוב היא לא ממש רצתה להמשיך עם העניין הזה, בעיקר כי פחדה להתחיל ולעצור).

שוב הבננות הלכו לחמישה ימי קייטנת אופניים במחיר מוגזם לחלוטין.

שוב ביליתי את הימים שלפני הקייטנה בדאגות וחרטות,

ושוב הן הפתיעו אותי לטובה.

תמר נהנתה, וכמו שאפשר לסמוך עליה – עשתה רק, אבל רק מה שהיא רצתה, ומתי שהיא רצתה. בסוף היום הראשון לקייטנה תמר אמרה לי: "החלטתי שאני רוכבת היום רק אחרי לאנצ'!", והמדריכה שלה ניסחה זאת כך: "היא לא רצתה לרכוב כל היום, אמרה שהיא מפחדת. ניסיתי בכל הדרכים האפשריות, הבטחתי מדבקות, לימדתי אותה. בסוף פתאום הפנתי את הראש וראיתי שהיא רוכבת בטור שלנו". הגיון תמרולי.

ועלמיק – רכבה כל יום לשני פארקים רחוקים, חצתה כבישים ראשיים… אלוהים, יותר טוב לא לדעת. חזרה בכל יום מאובקת ותשושה ממאמץ, אבל בוגרת בעוד כמה שנים.

ונקובר ואופניים, אי אפשר להפריד בינהם.

קייטנת אופניים גלית לוינסקי
ה"פרייד" – מצעד בסוף היום האחרון לקייטנה בו הילדים מציגים את יכולותיהם לקול עידודם של ההורים והמדריכים. תמר באופניים הקטנים ביותר בקבוצה
קייטנת אופניים גלית לוינסקי
תמרול מדגימה רכיבה עם יד אחת על הקסדה ב"פרייד"
קייטנת אופניים גלית לוינסקי
תמרול מדגימה "שולדר צ'ק" – בדיקה מעבר לכתף

קייטנת אופניים גלית לוינסקי

גאווה צרופה

קייטנת אופניים גלית לוינסקי
רוכבות הביתה אחרי הקייטנה. ימים ארוכים ומעייפים ומלאי חוויות.
קייטנת אופניים גלית לוינסקי
תמרול זוממת עקיפה
קייטנת אופניים גלית לוינסקי
רוכבות הביתה
קייטנת אופניים גלית לוינסקי
שתי ילדות גאות

אגב, לרכב או לרכוב? בדקתי אצל האקדמיה ללשון עברית ואז חזרתי ותיקנתי את כל הפוסט. שתדעו: לרכוב!

וכאן הפוסט משנה שעברה על העיר והאופניים, שתבינו את השגעון וההגיון שמאחוריו.

מזל טוב לרם!

לפני כשבועיים רם חגג יומולדת עגול. מה זה עגול?! עגול עגול, הכי עגול שהיה לו בעשר שנים האחרונות (:

אז מלבד המתנות, הארוחות, טיול בדאון-טאון ותרומת דם סמלית,

הבננות ואני הכנו לו ברכה

מה שנקרא – קצת הומור עצמי עוד לא הרג אף אחד

גם לא אותי

אז קבלו אותנו!

זה לקח חצי יום, הרבה רעיונות יצירתיים של הבנות, קצת ריבים, הרבה צחוקים, והפסקת ביסלי וענבים אחת נוסח: "עכשיו במטבח יש ביסלי וענבים, תעשו לי טובה בואו נעשה הפסקה כי אחרת לא נעמוד בזה".

עד כדי כך היינו רציניות.

קרדיט לעריכה הנהדרת מחומר גלם קורע מצחוק אך רחוק ממושלם: נטע גולדמן המלכה!

והנה עוד קצת למי שלא הספיק לו:
וידאו יומולדת 40 גלית לוינסקי
הבננות בעניינים
וידאו יומולדת 40 גלית לוינסקי
הפעם כולנו גנבות

וידאו יומולדת 40 גלית לוינסקי

וידאו יומולדת 40 גלית לוינסקיוידאו יומולדת 40 גלית לוינסקי

שודדות חמודות

"בואי נתלבש כמו גָנָבוֹת" אמרה בוקר אחד תמרול לעלמיק.

כמה דקות וחולצות זרוקות מחוץ לארון אחר-כך: "אמא, את יכולה לעשות לי גוּלְגוּל כמו של גנב?"

ואיך הן יודעות איך נראה גנב אתם שואלים?

אחד הקטעים מתוך מופע סיום השנה של בית-הספר לאומניות הבמה של ה-JCC היה בסגנון "שוטרים וגנבים" זו היתה הופעת הסיום של חוג אקרובטיקה, והוא נראה בערך כך:

End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski
End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski
End of the year show Dena Wosk Photo by Galit Lewinski
Dena Wosk School of Dance / 2018 Photo: Galit Lewinski

תמרול ראתה את המופע וזה נחרט בליבה.  כך מתברר, נראים גנבים: חולצת פסים, מכנסיים שחורים, גולגול, ואם יש, גם מסכה לא תזיק. אבל המסכה איננה פריט חובה.

ובחופש הגדול הזה, בימים שאין קייטנה, כל בוקר מתחיל בזה שתמרול לא רוצה. לא רוצה לאכול, לא רוצה לצחצח, לא רוצה ללבוש מה שהכנתי לה, וגם לא שום דבר אחר מהארון. עד שיש לה רעיון: "בואי נהיה דמבואיות" (דמבו הפיל המעופף בבת), או "בואי נלבש אוברולים", "בואי נהיה בנות-ים", "בואי נהיה כלות" וכו' וכו'. לשמחתה עלמה מוכנה מיד לשתף פעולה. כמה דקות ובגדים פזורים אחר-כך אני רואה  צמד בננות מרוצה, מוכן להתחיל את היום.

מציירות ביחד צילום גלית לוינסקי
מיד התיישבו להנציח את הרגע. וגם אני כמובן

מציירות ביחד צילום גלית לוינסקי

נדנדה צילום גלית לוינסקי
אין יום שלא מתחיל בנדנדה
נדנדה צילום גלית לוינסקי
הגנבות המזמרות

חייב להיות יום טוב עם שתי שודדות חמודות כאלה נכון?!

זה השיר שליווה את המופע המתוק ההוא:

אגב מישהו יודע איך אומרים לִיסְטִים בנקבה?