שתהיה יפה ושונה השנה

שנת הלימודים התחילה אצלינו בשבוע שעבר. ביום רביעי חצי בית ספר, ביום חמישי החצי השני וביום שישי כל התלמידים.

שנת לימודים רגילה, לא אונליין, לא כמה ימים, לא ימים מקוצרים. יום מלא, שבוע מלא.

שנת לימודים הכי לא רגילה. אחרי חודשיים וחצי בבית, מתוכם כמעט חודשיים למידה אינטנסיבית אונליין (בבית ספר הפרטי שלנו. למידה של ימים שלמים, שיעורים לייב בגוגל-קלאסרום) ועוד חודש של יומיים בשבוע בכיתה ושאר הימים אונליין. אחרי חופש גדול וארוך במיוחד שהכל עדיין בחצי-כוח.

שנת לימודים שמנסה להשלים את הפערים משנה שעברה ולהתמודד עם שינויים והגדרות חדשות לנורמאלי.

אבל שנת לימודים שמתחילה בשמחה אמיתית והתרגשות גדולה. אולי אפילו יותר מבכל שנה. תכלס' יש ילדים שלא נפגשו חצי שנה.

והנה עוד שנת לימודים מתחילה. השנה החמישית שלנו כאן. מזג אוויר אפוקליפטי – עשן השרפות ממדינות מערב ארצות-הברית הגיע הנה ואנחנו כבר כמה ימים נושמים עשן, מריחים עשן ולא רואים אופק. בחדשות מהארץ גם לא רואים אופק. יש סגר. אין סגר. צריך סגר. כמה זמן הסגר. יש טיסות. אין טיסות. לא כדאי לצאת החוצה במזג אוויר הזה. לא כדאי לטוס לארץ כי יש שם 4000 נדבקים ביום. אבל לא ראיתי את ההורים שלי כבר שנה.

כמה טוב שיש התחלה חדשה. בכל הכאוס הזה של העולם תחת קורונה, יש לבננות סיבה לקום בבוקר, ללבוש מדים ולראות ילדים. ללמוד משהו חדש. להיות עסוקות. להתגאות במה שהן עושות. אני מאוד מעריכה את זה שבית-הספר חזר, וגם הן.

אני לא מקנאה בילדי ישראל והוריהם. אפילו נקודת האור הזו הוחשכה לכם. ומסכנים כל תושבי המדינות שהיערות שלהם נשרפים סביבם בכל הכוח.

שתהיה לכולנו שנה חדשה וטובה ושונה. פליז שונה.

צילום גלית לוינסקי
היום הראשון של עלמה
צילום גלית לוינסקי
היום הראשון של תמר
צילום גלית לוינסקי
היום הראשון של שתיהן

צילום גלית לוינסקי צילום גלית לוינסקי

לפוסטים קודמים על תחילת שנת הלימודים: כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו בשנה שעברה 2019, ספירת המלאי 2018, סיום החופש הגדול 2017, סיום החופש הגדול 2016, היום הראשון בגן 2015

הליכה לגינה

היום עלמה הלכה לבד לגינה.

בת 9 ושלושה ימים.

מרחק של שני בלוקים, חציית כביש קטן (בקצה הרחוב), שלוש סמטאות (Alley – הכביש שמאחורי הבתים), וכביש קצת יותר עמוס ובו רמזור.

יש שיצקצקו בלשונן.ם ויגידו עכשיו "הגיע הזמן, בארץ הולכים כבר לגן לבד". ויש שיבינו לליבי.

בקיץ שעבר אמרתי לבננות שבעוד שנה אני מצפה שכל אחת תדע כמה דברים חשובים בחיים (Life skills): עלמה (כשתהיה בת 9) לחצות לבד כביש וללכת לבד למכולת הקרובה, לקנות ולשלם לבד ולחזור הביתה. תמר (כשתהיה בת 6 וחצי) לקרוא שעון ולשרוך שרוכים. עבדנו על זה לאורך השנה. עלמה מתרגלת כבר שנה לחצות כבישים בעצמה (כשאנחנו חוצים בסמוך ומחזיקים את היד של תמר) והיא שילמה בקפיטריה בJCC הרבה פעמים (לפני הקורונה כשהיה פתוח). האמת שמכל עניין הכסף/עודף/קנייה במכולת של האיראנים לא העסיקו אותי בכלל. מה שהטריד אותי זה ההליכה לבד – חציית הכביש – לא – לדבר – עם – זרים.

לפני כמה שנים, היה איזה מקרה ברחוב של חברים שלנו שהוביל אותי לשיחה עם הבננות על לא לדבר עם זרים. תוך כדי השיחה הכמו-תמימה – שיחה שכל הורה חייב לעשות עם הילד שלו כמה פעמים בחיים – גיליתי שאני מסתבכת באזהרות. התחלתי להתבלבל בכל האיזור האפור של מה נחשב "לדבר עם זרים" מה נחשב "להיות מנומסת", וכשהלב שלי התחיל לדהור כמו משוגע כשהסברתי ש"גם אם מישהו זר מבקש עזרה אסור לך לעזור" הרגשתי שאני צריכה להפסיק לפני שאכניס אותן לחרדות שלי. אחרי שנרגעתי קצת החלטתי להסביר בצורה הכי קונקרטית שיש, בלי להכנס לפרטי הטראומה האישית שלי (בכיתה ב' גבר זר ביקש ממני שאראה לו איפה הברז בחדר הזבל, הייתי ילדה טובה והראתי לו. הוא בתמורה הראה לי את איבר המין שלו וביקש שאגע בו. ברחתי משם לפני שזה נהיה גרוע יותר, אבל זה היה נורא מספיק בשביל לשנות לי את כל החיים לנצח, ובשביל שהידיים שלי ירעדו עכשיו כשאני מקלידה 36 שנה אחרי). שיננתי להן: את ילדה. את יכולה לדבר עם כל ילד או ילדה זרים ולהכיר חברים. אבל כל מבוגר זר שפונה אלייך – אין לך מה להגיד מעבר לשלום-שלום. את לא צריכה להיות מנומסת. את לא צריכה לעזור. אף מבוגר לא צריך את העזרה של ילד. את לא צריכה לענות על שאלות. תמיד את יכולה לענות ב- "אסור לי לדבר עם זרים". "ובכלל", הדגשתי, "את תמיד עם אחד מאיתנו."

עד שהיא תלך לבד.

יש לציין שזה כל-כך מבלבל עבורן בגלל שהבננות גדלות פה כקנדיות סופר-מנומסות. כל פניה לבחור שנותן גלידה בגלידריה היא רצף ארוך של "בבקשה" ו"תודה" שבקושי אפשר להבין איזה טעם היא רוצה, בסגנון "אפשר לקבל בבקשה כדור אחד בבקשה של גלידת שוקולד בבקשה בגביע בבקשה, תודה רבה". אז מה זאת אומרת שאם מישהו מבקש עזרה אני לא אעזור לו?!

היום הגיע הזמן הזה. הבטחנו שזה יהיה בגיל תשע והיא חגגה יומולדת לפני שלושה ימים. לפני כשבועיים היא אמרה לנו שהיא עוד לא מוכנה ללכת לבד. אבל היום בצהריים, כשנהיה משעמם ותמר רצתה להשאר להרכיב פאזל ואחרי שהיא שאלה כל הבוקר "מתי נלך לגינה" שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת לבד. היא חשבה קצת ואז חייכה ואמרה שכן. עם תיק קטן ושעון-יד ובקבוק מים, ואחרי אזהרות נוספות של רם לגבי הכביש (היא החליטה ללכת בדרך הארוכה כדי לחצות את הכביש הקצת-יותר-עמוס במעבר חציה עם רמזור רק שזה צומת עם כביש ממש עמוס ופה מותר לפנות שמאלה בכתום אז צריך שיראו אותה מעבר לצומת) וחזרה גנרלית שלי (מה קורה אם מישהו מדבר איתך?) אמרתי לה שאני אלך במרחק בלוק מאחוריה עד שתחצה את כל הכבישים. (כבר חצי שנה אני מתכננת שאלך מאחוריה בלי להגיד אבל ברגע האמת חשבתי שזה לא כל-כך הוגן). עלמה הסתכלה עלי וענתה לי "תלכי חצי בלוק מאחורי כדי שאוכל לראות אותך".

בהתרגשות ואחרי ברכת "בהצלחה" ו"אני סומכת עלייך – תסמכי על עצמך" היא יצאה לדרך. שמחה. כזאת קטנה. כזאת גדולה. הלכתי אחריה וצילמתי. באמצע הדרך היא עצרה וקראה לי לבוא. שאלה אם לא עדיף לחצות פה באמצע הרחוב ולא להגיע עד הצומת. הסברתי לה למה לא (ונחרדתי, אחרי כל מה שלימדנו אותך?!) היא המשיכה ולשמחתה הרבה אנשים חצו את הכביש בצומת המרומזר והיא חצתה איתם. צעקתי לה "תהני!" מעבר לכביש ונופפתי לשלום.

חזרתי הביתה לספור את הדקות עד ארבע ורבע.

היא חזרה שמחה וגאה. עוד אצבע שהשתחררה מאחיזתי.

צילום גלית לוינסקי
עלמה צועדת
צילום גלית לוינסקי
וצועדת
צילום גלית לוינסקי
ואני מאחוריה
צילום גלית לוינסקי
חוצה את הכביש בגאווה
צילום גלית לוינסקי
ככה היא דילגה לה בשמחה אחרי שחצתה את הכביש
צילום גלית לוינסקי
אתם חייבים לראות מקרוב
צילום גלית לוינסקי
הולכת לגינה להתנדנד. זה בסך הכל מה שרצתה…
צילום גלית לוינסקי
כשחזרה הביתה שמחה וגאה

 

קורונה – סיכום ביניים

 בעוד בארץ חוזרים לשגרה במרץ, ויש שיאמרו – במהירות מפתיעה, פה בבריטיש-קולומביה בקנדה, כיאה לקנדים – לוקחים את הזמן. החזרה לשגרה פה איטית, וכמו כל ההתנהלות מול האתגר הזה – הכל מחושב, שקול ומגובה בגרפים ותחזיות מתמטיות. מה אני אגיד – עד עכשיו זה דווקא עבד להם. בריטיש-קולומביה היתה אחת הפרובינציות הראשונות עם חולי קורונה מאובחנים, ובכל זאת, נפגעה מעט מאוד יחסית. בעוד באונטריו ובקוויבק הקורונה עדיין משתוללת עם מאות נדבקים ביום – פה מספר החולים המאובחנים עומד על חולים בודדים ביום כבר למעלה משבועיים. (ודווקא הרחיבו את הקריטריונים, כל אדם שחש ברע זכאי לבדיקה).

באמצע השבוע שעבר נפתחו כמה ברים ומסעדות, מספרות ומכוני יופי. הישיבה בברים – שולחן כן – שולחן לא. אין תפריטים, אין אוכל, בחירה מתוך תפריט מצומצם של משקאות. החנויות לא ממהרות להפתח, והחנויות שכן נפתחו מקפידות על תורים מרווחים ברחוב וכניסה של אנשים בודדים בכל פעם. מעודדים הזמנה אונליין ואיסוף במקום. רוב האנשים שעברו לעבוד מהבית ממשיכים בכך. הפארקים וגני-המשחקים עדיין סגורים. אבל גם לקנדים נמאס. נכון שאנחנו מנסים ללכת באופן מרווח על המדרכות אבל בכל יום עם מזג-אוויר סביר כל החופים וכל פיסת דשא מתמלאים קבוצות קבוצות (מרווחות לרוב) של אנשים.

גם הביטולים להמשך הקיץ והסתיו ממשיכים. הפארקים הלאומיים יהיו פתוחים לקמפינג רק לתושבים. קייטנות הקיץ בוטלו או הפכו לקייטנות יומיות בעיר (עלמה מחכה לשבועיים שלה בקמפ-מרים על האי גבריולה מהרגע שחזרה בשנה שעברה). החוגים בוטלו. אפילו הלימודים באוניברסיטת בריטיש-קולומביה הוכרזו כאונליין בסמסטר הסתיו הקרוב. מתי יתחילו לחזור לשגרה? השאיפה היא להקל ולהגיע לששים אחוז המגע החברתי (ביחס לרגיל) ולהמשיך כך עד שיהיה חיסון.

 בתי הספר התחילו ללמד את ילדי העובדים במקצועות רפואיים לפני כשבועיים. הבנות שלי נשארו ללמוד אונליין בבית איתי. למיטב ידיעתי רוב בתי-הספר הציבוריים מספקים תכנית לימודים מינימלית עד לא בכלל. לשמחתי בית-הספר של הבנות שלנו חזר לעבוד אונליין אחרי פסח באופן מעורר התפעלות. לקח להם קצת זמן להתבשל ולמצוא את הנוסחה, והשבועיים שלפני פסח היו קשים מאוד וכללו בעיקר משימות עצמאיות ושיחת עידוד יומית עם אחת המורות. מאז פסח יש לילדים מערכת מסודרת, בכל יום מ-9:00 עד 14:15 הן לומדות ארבעה שיעורים אונליין בני חצי שעה, הכוללים לימודים לפי הנושאים הקבועים: אנגלית, חשבון, מדעים, עברית, יהדות וכל השיעורים המקצועיים: ספורט, מוזיקה, אמנות ודרמה. בין השיעורים יש עוד שני חצאי שעה של משימות יומיות והפסקות. אפילו שיעורי העשרה ופגישה שבועית עם היועצת יש להן.

 מה-1 ליוני המערכת תתחיל להשתנות משום שבתי-הספר מחוייבים להפתח במתכונת מצומצמת. בית-הספר  שלנו יפתח לכל מי שהצהיר שמעוניין, ולמספר ימים שונה לפי הגיל. כיתות א׳-ג׳ (כולל עלמה ותמר) יחזרו ליומיים בשבוע משבוע הבא ("אבל אסור לחבק את המורות" אומרת תמרול) ובשאר הימים ימשיכו בלימודים מרחוק. אגב, הרוב הגדול של ההורים לא שולחים חזרה את ילדיהם ללימודים. הטיעונים הנפוצים שקראתי בקבוצת הוואטסאפ של האמהות הם ״לא מרגישות בטוח״, ״הלימודים אונליין עובדים טוב בשבילנו״, ״חבל לנו לשנות את השגרה שלהם עד שהתרגלו״, ו״למה להסתכן בשביל 6 ימי לימוד סך-הכל״. אני מבינה את כל הטיעונים, ובכל זאת אנחנו ידענו מיד – לבנות שלנו זה מתאים. לפחות שינסו, שירגישו שיש איזו שגרה באופק, ושהחופש הגדול לא יהפוך להמשך מתסכל של כל התקופה הזו. שיראו חברים, שישנו אווירה. ואולי, אני מרשה לעצמי לקוות, זה יוריד את עומס החרדות והגעגועים.

האיסורים עלינו לא היו קשים כמו על הישראלים. אין חובה של חבישת מסכה. לא הוגבלנו במרחק יציאה מהבית בשום שלב. להפך, הרופאה הבכירה של בריטיש קולומביה ד"ר בוני הנרי, זו האחראית על התידרוכים היומיים – שבה ועודדה את כולם לצאת לאוויר, ללכת. אין תחליף נפשי להזזת הגוף ויציאה לאוויר הפתוח. (אני צריכה להזכיר לעצמי את זה מדי יום כשמתעצלת. הרבה פעמים זה לא עוזר).

הפסדנו הרבה בתקופה הזו. ביטלנו ביקור משפחתי בארץ. רם ביטל טיול שחלם עליו שנים. כל העבודה שלי בוטלה. הבנות התחילו לפחד מדברים חדשים ולפתח תסמינים של חרדה. אני מודה למזלינו הטוב שלא נפגענו מהמחלה ואף אחד קרוב לנו לא נפטר ממנה, ולא שוכחת להעריך את העובדה שמצבינו הכלכלי כמעט לא נפגע. רם המשיך לעבוד ואני קיבלתי פיצוי מהמדינה, הבננות המשיכו ללמוד והמורות שלהן מתאמצות ללמד ולהעשיר בתנאי לימוד קשים להפליא.

אבל גם הרווחנו הרבה: זמן משפחתי יומיומי. הבנות הרוויחו שעות על גבי שעות של משחק משותף, יצירה, משחקי דמיון אחת עם השניה, הרכבת פאזלים (תמר זכתה לתואר ״פאזל-מאסטר״ בבית לאחר שהתחילה להרכיב בעצמה פאזלים של 500 חלקים לבד. והיא בת 6), כתיבת סיפורים, המצאות, ושירה (עלמה החליטה שהיא רוצה להיות משוררת. ומדענית.) הבנות רוכבות על אופניים כמו שֵׁדות (אין כמו אימונים שלוש פעמים בשבוע). ועצמאות. העצמאות לצאת לבד לסיבוב ברחוב (בלי כבישים) והעצמאות להכין לעצמן ארוחה. למדנו לנקות את הבית כולנו ביחד. הרווחנו שלוש ארוחות ביחד כל יום (שתיים עם רם) וצפייה משותפת ב Our Planet וב״ריקוד האחרון״ על מייקל ג׳ורדן.

הקושי הכי גדול – שלי, הוא אי-הוודאות. איך יראה הקיץ? האם נוכל לנסוע לטייל בקראוון את הטיול שאנחנו חולמים עליו? איך יהיה הקיץ לבננות שכמהות לחברה ילדית? מתי אוכל לחזור לעבוד בצילום אירועים? והשאלה החשובה מכל: מתי סופסוף אני אוכל לעלות על טיסה ולפגוש את ההורים שלי (בלי לשבת בסגר בארץ או אחרי שאכנס לקנדה – בטורונטו)?

כאדם סופר-מתוכנן שאני קבלתי סטירה מצלצלת. ״למדתי שיעור״ – כך אומרים. אמא שלי לימדה אותי את זה  כבר לפני שנים: ״ דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט״  היא מלמלה ביידיש במקרים של חוסר התאמה בין הרצוי למצוי. האלוהים של מי – אני לא יודעת, אבל הוא בהחלט בילבל את כולנו.

קטנות:

 רגע מרגש ממש #1: בסוף השבוע שעבר הורשנו לפגוש, להתקרב ואפילו לחבק בני משפחה. אחרי חודשיים וחצי הלכנו ל״קפה ועוגה״ אצל אחותי בבית. בכניסה כולנו היינו קצת בשוק, עמדנו מבחוץ כמה רגעים לפני שממש פסענו פנימה, ואני דמעתי וצחקתי בשחרור. דבר כל-כך קטן היה כל-כך מרגש.

רגע מרגש ממש #2: בשבת צילמתי לראשונה מזה חודשיים וחצי. צילמתי משפחה (שהזמינה אותי לצלם את האירוע שלהם לפני יותר משנה, ואז-קורונה) בחצר הקדמית (לא הוזמנתי להכנס פנימה בהתנצלות), על רקע הבית שלהם, והיה ממש כיף. לא ישנתי בלילה מההתרגשות, עד כדי כך.

כמה תמונות שצולמו בשבועיים האחרונים, רגע לפני שמאי נגמר לו:

מאי בקורונה גלית לוינסקי
הרחוב שלנו כשעצי הדובדבן עוד פרחו
מאי בקורונה גלית לוינסקי
כל יום ב19:00 עדיין יוצאים החוצה למחוא כפיים לצוותים הרפואיים

מאי בקורונה גלית לוינסקי

מאי בקורונה גלית לוינסקי
נסענו לסופשבוע בוויסלר. היינו הכי לבד שאפשר לדמיין באחד המקומות הכי תיירותיים בבריטיש קולומביה
מאי בקורונה גלית לוינסקי
האושר הוא –
מאי בקורונה גלית לוינסקי
עלמה למדה לקלוע זרי פרחים בתקופה הזו

מאי בקורונה גלית לוינסקי

מאי בקורונה גלית לוינסקי
האושר הוא #2: לטבול רגליים במי שלגים
מאי בקורונה גלית לוינסקי
בימי חמישי אנחנו מציירות (קצת על חשבון בית ספר) בסדנא של שרון רם לאור וקרן שביט
מאי בקורונה גלית לוינסקי
מההמצאות של תמרול: אם לא חייבים ללבוש מדים לבית ספר אז נתלבש כתאומות. קיבלנו פתקים עם הוראות יומיים מראש. השמלות: "מותק" של הדס הול

השמלות/חולצות מהתמונה האחרונה: "מותק" / הדס הול

מִשׁתבּללים

חודש בבית.

הקורונה תפסה כל משפחה בצורה אחרת. ככה זה נראה אצלינו:

רם עובד כמעט כרגיל. (הימים שלו בעבודה אחרים לגמרי מלפני חודש – הוא לא רואה מטופלים אלא פוגש אותם בזום ועושה ישיבות רבות משתתפים בעמידה בחוץ בצעקות, אבל מבחינתינו הוא ממשיך ללכת כל בוקר לעבודה ולחזור אחר הצהריים). כל העבודה שלי התבטלה, כל האירועים, החוג שאני מלמדת אחרי הצהריים התבטל ביחד עם הלימודים, ואף אחד לא רוצה לעשות צילומי משפחה או פורטרטים במצב הבלתי ברור הזה. לבנות התבטלו הלימודים, החוגים והופעות סוף השנה. ייצרנו לנו שגרת לימודים בבית ואחרי שבוע התארגנות בית-הספר התחיל ללמד אונליין למשך שבועיים עד חופשת הפסח. בשבוע הבא בית-הספר יחזור לשגרת לימודים אונליין חדשה ומשופרת (כך הובטח לנו לפחות).

איך זמן הבית שלנו נראה?

למידה דרך מסכים, שיחה עם המורה במסכים, צפיה בסרטים במסכים, ריקודים וספורט במסכים, שיחה כל בוקר עם ישראל במסכים, יצירה דרך מסכים, שיעור פסנתר במסכים. יחסית לבנות בלי טלפון שחולקות טבלט ובו מותר לצפות רק בבוקר בסוף השבוע – נראה שבחודש הזה הן השלימו זמן מסך של כל השנים האחרונות.

שקט.

זמן חופשי.

קריאה.

יצירה יצירה יצירה. שלושתינו חזרנו לרקום (עבודה שכל אחת התחילה בנפרד לפני המון זמן ועכשיו חזרה להיות רלוונטית), אנחנו מעבירות אחת לשניה כמעט כל יום שיעור יצירה, או עושות יצירה על פי האינסטגרם של שירה גנני. תמר אפילו צילמה הדרכת יצירה של שירה בעצמה (הוידאו בסוף).

הצגות. הופעות. ריקודים. מופעי סלון כל יומיים.

הבנות לומדות כל בוקר, גם עכשיו בחופשת הפסח. אנחנו צריכות את השגרה הזו, ומשהו לחכות לו בכל יום. אתמול תמר העבירה לשלושתינו שיעור עברית, ובו לימדה אותנו איך להכין עיתון משפחתי.

עצמאות. יותר זמן בבית הוא הזדמנות להציע רעיונות ולבצע אותם לבד.

תספורת ביתית.

בכל יום בשעה שבע בערב יוצאים לעשות רעש ולהריע לצוותים הרפואיים.

מקננים. יצא שהזמנו וקנינו לפני הקורונה כמה רהיטים. בשלושה סופי-שבוע פנויים שונים הרכבנו לבנות מיטת קומותיים, כוורת מדפים לחדר, וספרייה חדשה בסלון. אמנם אין לנו למי להראות ולהשוויץ, אבל דווקא בתקופה זו של השתבללות יש לנו בית נעים יותר מהרגיל להנות ממנו.

ביקורים מרוחקים. מקפיצים עוגיות לאחותי ונשארים לדבר קצת משני עברי המדרגות. פוגשים חברים בפארק לשיחת צעקות וזריקת כדור או פריזבי. חסכתי מכם את התמונות, שלא ישבר לכם הלב מקנאה. מותר לנו לצאת החוצה ליותר מ-100 מטר תוך שמירה על מרחק ואנחנו מקפידים לצאת בכל יום לפחות לסיבוב מסביב לבלוק.

המון משחקי דמיון, ברביות, פאזלים.

בתוך כל הדאגה, תחושת חוסר היעילות שלי, התסכולים של כולנו, הפחדים של הבנות, המצב הזה של הלא-נודע, והעצב על כל התוכניות שהתבטלו, משתדלים להסתכל ולראות את הטוב. ויש בזה גם די הרבה טוב:

המון זמן ביחד.

המון אוכל טעים בבטן.

הרבה פחות הוצאות (חוץ מעל מוצרי מזון). אפילו מחיר הדלק ירד. לא שצריך דלק כרגע, רק רם נוסע לעבודה וחוזר הביתה.

הרבה רכיבה על אופניים. שקט מכל הבלגאן של חוגים, בית-ספר, מחוייבויות חברתיות.

טוב אחרי שכתבתי את כל אלה אני מבינה כמה אני מתגעגעת.


אלף תמונות – אני יודעת. יש לי הרבה מה לצלם. וידאו בסוף כבונוס למתמידים:

זמן בית גלית לוינסקי
יצירה על פי שירה גנני
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור עם המורה
זמן בית גלית לוינסקי
שיחה עם ישראל. כל בוקר, סופסוף אנחנו חולקים זמן עירות
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור פסנתר על המסך
זמן בית גלית לוינסקי
בונים ספרייה
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור יוגה מול מסך
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור מוסיקה
זמן בית גלית לוינסקי
שעת סיפור
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור עברית נוסח אמא
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור עברית נוסח אמא
זמן בית גלית לוינסקי
קבלת שבת של הבית ספר
זמן בית גלית לוינסקי
אמא תצלמי אותי ואז אני אצייר את הצילום
זמן בית גלית לוינסקי
אמא תצלמי אותי ואז אני אצייר את הצילום
זמן בית גלית לוינסקי
מריעים לצוות הרפואי. כל ערב בשעה שבע, כבר חודש.
זמן בית גלית לוינסקי
יומולדת לדמבו. כולנו הוזמנו למסיבה
זמן בית גלית לוינסקי
פאזל נשים משפיעות ורם מקריא עליהן במקביל
זמן בית גלית לוינסקי
הדרכת יצירה של הבית ספר
זמן בית גלית לוינסקי
ליל הסדר בבית
זמן בית גלית לוינסקי
תספורת. רואים כמה שנינו חוששים מהתוצאה. צילום: עלמה משאל
זמן בית גלית לוינסקי
הצגה של הבנות. הן כתבו תסריט, חילקו תפקידים ועשו חזרות.
זמן בית גלית לוינסקי
תמרול והפיל המעופף שהיא הכינה
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור עברית של תמר: עיתון משפחתי
זמן בית גלית לוינסקי
שיעור עברית: הכנת עיתון משפחתי
זמן בית גלית לוינסקי
מסיבת תה
זמן בית גלית לוינסקי
מפגש בנות דודות
זמן בית גלית לוינסקי
ביקור בנות דודות
זמן בית גלית לוינסקי
אבנים?! העיקר שיש לנו חצר

תמר בהדרכה בעקבות שירה גנני:

פורים 10#: מלח/פלפל וקרמיט הצפרדע

השנה, פורים 2020: הבננות החליטו כבר לפני למעלה מחודש למה הן רוצות להתחפש. חסל סדר תחפושת משפחתית (תכלס גם בהאלווין לא הצלחנו למצוא משהו שכולם רצו אז לא כל שכן בפורים שהוא בעינינו עדיין החג המרכזי). עלמה בחרה להתחפש עם חברה למלח/פלפל, ותמר לקרמיט הצפרדע שר שיר בביצוע ספציפי (הסבר בהמשך).  מה שכן – זה שהן יודעות בדיוק מה הן רוצות עושה לי את החיים קלים בעזרה בביצוע התחפושת (בעיקר אם זו תחפושת קלה. אני לא מקנאה בכל התחפושות הסופר-מסובכות שאני רואה ברחבי הפייסבוק, שנראה שלמצוא חיסון לקורונה לוקח פחות זמן מלהצליח להכין אותן).

האלווין גלית לוינסקי
האלווין 2019: נסיכה ונסיך ושני אסירים

קבלו אותן: תחפושות משאל לפורים 2020:

מלחיה ופלפליה

פורים גלית לוינסקי

עלמה וחברתה הטובה אלי החליטו שהן רוצות להתחפש ביחד השנה, ובחרו במלח/פלפל בתור התחפושת המשותפת.

זו ללא ספק התחפושת הכי קלה שהכנו אי-פעם. מזל, כי היה לנו רק פליידייט אחד להכין אותה. בפליידייט אחד של קצת פחות מארבע שעות הספקנו להעלות רעיונות לתחפושת, לחפש רפרנסים ברשת, לנסות חומרים שונים (בריסטול, שקף, בד) בתור החומר העיקרי של התחפושת, להסיע את תמר לפליידייט שלה, לנסוע לחנות בדים לקנות בדים, לנסוע לדולר-סטור לקנות מלחיה ופלפליה, לחזור הביתה, לאכול, להכין את התחפושת ולהצטלם!

זו תחפושת קלילה להכנה, נוחה ללבוש, וזולה במרכיבים. קנינו חצי מטר בד כותנה עבה בשחור ולבן, גזרנו את החור לצוואר,  הדבקנו את הצדדים של השמלה בדבק חם. הבנות גזרו לעצמן את האות המתאימה מחתיכות לבד שקנינו, והדבקנו אותן עם דבק חם. הכובע עשוי מרצועת בריסטול כסוף, וממולא בנייר כסף שעליו הבנות כתבו את האות הרלוונטית בנקודות בעזרת טוש שחור. קל ממש! לא לשכוח – המלחיה והפלפליה עצמן, כדי שהן יוכלו לתבל את מי שהן פוגשות בדרך!

פורים גלית לוינסקי

והנה כך תוך פחות משעה גזרנו, הדבקנו, מדדנו, והכנו את התחפושת בקלות ובשמחה

פורים גלית לוינסקי
עלמה ואלי גוזרות אותיות בלבד
פורים גלית לוינסקי
מלחיה ופלפליה מוכנות לתבל!
פורים גלית לוינסקי
על הראש האותיות S, P
פורים גלית לוינסקי
תמונה לרפרנס – למקרה שאחת מתחפשת ללא השניה

קרמיט הצפרדע שר את The Rainbow connection

פורים גלית לוינסקי
קרמיט הצפרדע התמרולי

כן, תמר הודיעה לנו לפני כחודש שזו תהיה התחפושת שלה. זה היה שיר שלמדה בגן לכבוד מסיבת סיום גן-חובה בשנה עברה, והוא השיר האהוב עליה.

כרגיל, תמר ידעה בדיוק איך היא רוצה להתחפש. הצעתי לה כמה רעיונות כדי להקל על הביצוע, וכיוון שהיא היתה חולה בבית במשך כמה ימים לפני החג הספקנו לנסוע לקנות כמה מצרכים שהיו חסרים לנו (ומזל שבדולר-סטור מוכרים עכשיו דברים לכבוד חג סנט-פטריק ומצאנו המון דברים ירוקים שימושיים). יש לציין שאת ההשראה לתחפושת – בובת הקרמיט הענקית – האחייניות שלי העבירו לנו בלי קשר כשעברנו לקנדה, והוא חבר יקר כבר שלוש וחצי שנים, וגם הגיטרה שלנו ולא נקנתה במיוחד.

הסקיצה שתמר עשתה כדי שנדע איך להכין את התחפושת

פורים גלית לוינסקי

במקור תמר רצתה להכניס את בובת הקרמיט דרך השמלה שלה, אבל הסכימה לנסות לקשור אותה על הגוף בעזרת חגורת מזוודות ירוקה. את כפות הידיים וכפות הרגליים גזרנו מלבד לפי שרטוטים שתמר הכינה, וחיברנו בגומי לנעליים ולכפפות ירוקות. הרעיון והביצוע של קשת העיניים הוא בלעדי של תמרול. הדפסתי לה תמונה של קרמיט מהקליפ של השיר כדי שתוכל להראות למי שלא מכיר (אם במקרה היא תפגוש מישהו שלא מכיר…?!)

פורים גלית לוינסקי
מכינה קשת עיניים
פורים גלית לוינסקי
קרמיט וקרמיט נועלים נעליים
פורים גלית לוינסקי
שר יפה הקרמיט הזה
פורים גלית לוינסקי
שני צפרדעים
פורים גלית לוינסקי
תמרול בדיוק למדה בכיתה על צפרדעים. מידע שימושי לחג!
פורים גלית לוינסקי
לא כבד לך?!

"לא כבד לך?!" שאלתי אותה כשהיתה לבושה וקשורה לקרמיט ולגיטרה. "לא!" ענתה תמרול בעקשנות אופיינית.

למזלינו את הגיטרה ואת בובת הצפרדע אפשר להוריד ממנה בשיחרור החגורה בלבד. מקווה שמחר במסיבת התחפושות היא תסכים להתהלך בלעדיהם.

ואני? אני התחפשתי השנה ללילה. שילוב של תחפושות הירח והכוכבים שעשינו לפני כמה שנים, אבל בגרסה מינימליסטית. בתחפושת שלי אין לי הרבה כוח להשקיע. חבל, אולי עכשיו כשהבנות כבר דואגות לעצמן (כמעט) אני אחזור לתחפושות יצירתיות לעצמי!

פורים גלית לוינסקי
פלפליה ולילה הלכו למסיבת פורים בJCC

חג פורים שמח ובריא לכולנו!

לכל הרעיונות שלנו לתחפושות: מאמה-מיה: דונה והדיינמוס, הגמד קרשינדו והנסיכה בלדמבו, טינקרבל וגפילטע-פיששמש ירח וכוכביםשוקולד-מנטה-מסטיק, מגוון רעיונות לתחפושות זוגיות ומשולשות: מיץ פטל, ג'ירפה ואריה, האריה שאהב תות, צ'ה-גווארה ופידל קסטרו, פרת משה רבינו, סופרמנית קטנה, אבא מלווה וילדה בטיול שנתי – כולן בפוסט הזה. פוסטים נוספים על פורים: תחפושות משפחתיות, וארגז התחפושות שלנו.

בלוק ציור

ראיתי באינסטגרם של רחלי שלו, הלא היא mom in stripes שהבן שלה גבע אוהב לצייר במחברת הסקיצות שלו. במשך הזמן רחלי ובנה גבע השאירו משימות זה לזו, ורחלי קראה להם "ציורי לילה". עקבתי בעניין אחרי ציורי הלילה שלהם, בהם גבע משאיר לאמא המוכשרת שלו משימה – משאיר לה מילה או ביטוי רשום בעמוד ריק בספר הסקיצות והיא מציירת לו, ובהמשך כשהתחילה להשאיר לו גם "משימה" – מילה או ביטוי אמיתי או מומצא שהוא צריך לצייר בדף הריק. ואחרי שעקבתי בעניין אחרי התכתובת הזו שביניהם – אמא ובן מוכשרים ויצירתיים, זה עשה לי חשק להציע גם לבנות שלי שנעשה לנו פרוייקט כזה.

אז לפני כמה חודשים קניתי מחברת סקיצה גדולה בדולר-סטור (מה שבילדותי נקרא "בלוק ציור") והתחלנו להשאיר אחת לשניה משימות. הסבב הוא בין שלושתינו – אני (42) עלמה (8) ותמר (6), והסדר קבוע כך שכל אחת תוכל להשאיר משימה לכל אחת אחרת. אני משאירה משימה לתמר, תמר לעלמה, עלמה לי, אני לעלמה, עלמה לתמר, תמר לי, וכו'.

בהתחלה היתה התלהבות גדולה וכל הזמן ציירנו והשארנו את המחברת אחת לשניה. (כל תמונה אפשר להגדיל בלחיצה).

בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לפי המשימה שהשאירה עלמה: "זומבי"
אני ציירתי לפי בקשת עלמה: "הכל – use your imagination"
בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה לבקשת תמר: בלוגות שוחות
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשת עלמה: זמר מפורסם (כתבה: I'm a golden boy)

אחר כך התמעטו הציורים – החיים הרי מאוד עמוסים בפעילויות ומשימות לא ציוריות, אבל מדי פעם המחברת צצה על המיטה של אחת מאיתנו ובתוכה ממתינה משימה – איזו מילה או ביטוי או מחשבה שאחת השאירה לשניה לצייר.

שלושתינו אוהבות לצייר. אני הייתי כזו "ילדה ציירת" שמציירת בספר-מחזור והולכת לחוגים של מוזיאון תל-אביב, וחולמת ללמוד בתלמה-ילין. תמר ילדה מאוד יצירתית ש(לדעתי) ממש חושבת בצורה ויזואלית, מתכננת ונכנסת לפרטי פרטים בציורים שלה. עלמה כבר לפני כמה שנים עברה להתבטא יותר במילים מבציורים, ועיקר היצירתיות שלה מושקעת בפרוייקטים תלת-מימדיים ובהמצאות, ובכל זאת, מאוד רוצה לצייר איתנו.

בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לפי משימה שלי: "חתונה"

כשאני מוצאת את מחברת הציורים ממתינה לי על המיטה אני שמחה למצוא בה הפתעה כפולה – גם מה ביקשו ממני לצייר וגם מה ביקשו וציירו לפני – מה היו המשימות והאתגרים בעמודים הקודמים.

בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה על פי משימה של תמר: "צב על סוס ופיגווין"

הציורים הם הצצה לנפש הצעירה של הבת שלי, למחשבות שלה, לתקוות שלה, לפעמים גם למעצורים שלה (למשל כשעלמה מתעקשת שהיא לא ציירה משהו "יפה"). והם מרגשים ומשמחים אותי כל-כך.

בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לפי משימה של עלמה: "משחק NBA"

ובמשימות שהן משאירות לי או אחת לשניה אני שומעת את הקול שלהן ואת מה שמעסיק אותן.

בלוג גלית לוינסקי
אני ציירתי לפי משימה של עלמה: "חוויה נחמדה שהיתה לך"

לפעמים המשימה שהשאירו לי היא ההשראה למשימה שאשאיר לבאה אחרי.

לפעמים החגים הם ההשראה שלנו.

לפעמים סתם דבר דמיוני

תקווה כמוסה.

בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה לפי משימה של תמר: "Barbie's house"
בלוג גלית לוינסקי
אני ציירתי לפי משימה של עלמה: "בית מעופף"
בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה לפי משימה של תמר: "עבדים"
בלוג גלית לוינסקי
אני ציירתי לפי משימה של עלמה: "גשם של ממתקים"
בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה לבקשתי: משחק כדורגל
בלוג גלית לוינסקי
אני ציירתי לפי משימה שנתנה לי תמר: קרוואן
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתה של עלמה: "מפעל"
בלוג גלית לוינסקי
עלמה ציירה לבקשתי: חוויה נחמדה שהיתה לך (ציירה קרוואן)
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשת עלמה: "בית שהוא לא שלך" (ציירה שעון קוקיה)

לפעמים אנחנו שוכחות מהמחברת לתקופה.

לפעמים מזרזות אחת את השניה "נו! המחברת אצלך ליד המיטה כבר יומיים! תציירי כבר או שתעבירי!"

גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתי: מישהו רוכב על סוס
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתי: חנות ממתקים
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתי: "הדבר הטעים ביותר בעולם"
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתי: "לונה פארק"
בלוג גלית לוינסקי
תמר ציירה לבקשתי: רקדנית

לפעמים אנחנו מסתכלות על המציירת. לפעמים מציירות ביחד, בשיתוף פעולה

בלוג גלית לוינסקי
אני ציירת לבקשת תמר: "שיעור אמנות"
בלוג גלית לוינסקי
אני ותמר ציירנו יחד לבקשת עלמה: "הדבר הכי מגעיל בעולם בעינייך" (ציירנו מישהו דורך בתוך קקי טרי של פרה)

ולפעמים מישהי מציעה משימה שכולנו אוהבות ואז האחרות מבקשות שזו גם תהיה המשימה שלהן

בלוג גלית לוינסקי
עלמה ביקשה ממני: "פרחים מכל העולם"
בלוג גלית לוינסקי
אני ביקשתי מעלמה: "פרחים מכל מני סוגים, גם מומצאים"
בלוג גלית לוינסקי
עלמה ביקשה מתמר: "פרחים מכל העולם"

וכך –

גם כך –

אנחנו אוהבות.

 

אני, שתי ילדות ו- Snow Day אחד

Snow day זו הגרסת הקנדית ל"המורה חולה יש שיעור חופשי" של ילדותינו.

אני: בננות יש היום Snow Day, הודיעו שבית-הספר סגור.

עלמה: יש! אפשר אייפד?

תמר: יש! אפשר אייפד?

snow Galit Lewinski
הנוף מהחלון האחורי
snow Galit Lewinski
הנוף מהחלון של הסלון

כעבור שעה:

עלמה: אמא, אפשר שמישהו יבוא אלינו? אפשר לעשות משהו עם מישהו? אפשר פליידייט? אפשר לנסוע למישהו?

אני (בשקט): חשבתי שנלך לעשות מזחלות בפארק.

שתיקה.

אני (מחפשת פתרון שיתאים לשתינו – עלמה אוהבת החברה ואני הסמי-מיזנטרופית): אין לנו חברים שגרים קרוב. יודעת מה אולי סוזנה והבנות שלה ירצו לבוא לפארק גם.

עלמה: ייייששששש!!!! כןןןןן!!!!

* * * * *

כעבור 10 דקות:

אני: קבעתי ב-10:30 עם סוזנה מהכדורגל והבנות בפארק.

עלמה: יייששששש! (מתחילה להכין לעצמה ארוחת בוקר ולהתכונן)

תמר: (באמצע משחק) לאאאאא. אני לא רוצה ללכת. למה אף אחד לא שואל אותי?! אתם לא יודעים שבדיוק הבטחתי לדמבו יום כיף איתי.

אני לעלמה: תנסי לשכנע את אחותך שיהיה כיף, תעשי לי טובה.

 * * * * *

כעבור שעה, לבושות במיטב בגדי הסקי, מוכנות עם ציוד להכנת איש-שלג ושתי מזחלות. יוצאות החוצה לכמות שלג שלא נראתה פה מזמן:

עלמה: יה איזה כיף! אמא תצלמי אותי!!

תמר: מממממ… טועמת שלג מפינות שונות בגינה.

אני: וואו אתן מוכרחות לראות מה הולך פה בחצר האחורית. רגע רגע אני חייבת לצלם.

snow Galit Lewinski
באמת ירדה כמות מטורפת של שלג
snow Galit Lewinski
צלמת מצלמת צלמת
snow Galit Lewinski
תראו כמה שלג הצטבר על השולחן!
snow Galit Lewinski
פוזות של שלג
snow Galit Lewinski
האם השלג של השכנים טעים יותר?

כעבור רבע שעה:

אני: בואו כבר בנות, אמרנו להם שנהיה שם ב10:30 ואנחנו עוד לא בחצי הדרך

עלמה: נכון נכון בואו.

תמר: רגע אני רק חייבת לטפס על גבעת השלג הזאת. ווהו!! יה איזה מגניב. תראו איך אני עולה! ווהוו! אמא תצלמי אותי. וואו ואיזה כיף על גבעת השלג הזאת. ווהו!

snow Galit Lewinski
זה הרחוב שלנו. אולי עכשיו אתם מבינים למה אני מעדיפה לא לנהוג
snow Galit Lewinski
גבעת שלג ראשונה
snow Galit Lewinski
גבעת שלג שניה
snow Galit Lewinski
שלג תמר ועמוד חשמל

כעבור רבע שעה:

אני (מזיעה מרוב שכבות, אבל מאבדת תחושה באצבעות הרגליים) : מפטפטת עם סוזנה בפארק

עלמה ותמר: גולשות עם החברות במדרון המתון. מתהפכות, צורחות, נהנות, עולות חזרה בריצה לראש המדרון וגולשות שוב. מנשנשות את השוקולד צ'יפס שהביאו בתור עיניים לאיש שלג ולכיבוד.

snow Galit Lewinski
הפארק האהוב עלינו. חמישה בלוקים מהבית
snow Galit Lewinski
חמישים גוונים של עננות
snow Galit Lewinski
פינוקיו חכה לי
snow Galit Lewinski
העיגול הזה – זו השמש
snow Galit Lewinski
אין כמו מגלשות שלג בפארק
snow Galit Lewinski
כמה בננות יכולות להכנס על מזחלת שלג אישית אחת?
snow Galit Lewinski
אושר צרוף

snow Galit Lewinski

כעבור שעה ומשהו:

סוזנה (באנגלית): עוד חמש דקות הולכים. קפאו לי האצבעות בידיים.

חמש הבנות: Nooooo!

snow Galit Lewinski
רכבת גרסת השלג

snow Galit Lewinski snow Galit Lewinski

כעבור רבע שעה:

אני וחמש בנות צועדות חזרה לבית שלנו לפליידייט וארוחת-צהריים. סוזנה נוהגת באוטו שלה בנונשלנט כאילו היא לא חוצבת דרך בעשרים ס"מ שלג בתולי שגלגל מכונית לא נגע בו. אני מסתכלת בה בהערצה. טוב היא נולדה פה – אני מנחמת את עצמי. אני יודעת לחנות במקביל בתל-אביב.

snow Galit Lewinski
יאללה הביתה

snow Galit Lewinski

snow Galit Lewinski

כעבור שעתיים, שני מתקני ייבוש מלאים ציוד שלג בשלבי רטיבות משתנים, כל כריות הספה מרצפות את ריצפת הסלון, כל הברביות פזורות בסיטואציות משחק שונות, הבנות לבושות במיטב בגדי-הבלט שיש, אחרי מרק תירס וספגטי עם כדורי בשר לחמש בנות ושתי אמהות –

סוזנה: צריך לסדר אנחנו הולכות

אני: עלמה ותמר צריך לעשות חוברת בעברית ולהתאמן על הפסנתר

עלמה ותמר ושלוש חברותיהן: Nooooo

* * * * *

ערב, בית משפחת משאל:

רם: מחר אולי שוב יהיה Snow day. צריך לראות כמה שלג ירד בלילה.

אני: הלוואי ויהיה ואני לא אצטרך לנהוג לבית-הספר

עלמה: אני רוצה שיהיה בית-ספר ואני אוכל לפגוש את החברים שלי

תמר: אני נשארת בבית

* * * * *

בוקר: המייל המודיע אם בית-הספר נפתח היום או לא מגיע בסביבות 6:00 בבוקר.

רם מתנדב לקחת את הבנות היום לבית-הספר, אני אסע באוטובוס.

עלמה: יש היום בית ספר? יש! יש היום מסיבת טו' בשבט ויש לי ג'ים ויש דרמה ויש לי בהפסקה מפגש של Earth savers

תמר: ללללאאאאא. לא הספקתי לשחק בברביות בכלל. יש להן מסיבה. אני לא יכולה לבוא לבית-ספר.

snow Galit Lewinski

כעבור שעה:

רם, עלמה ותמר נסעו לבית הספר

אני יושבת לכתוב פוסט על ה-Snow day. כבר עברתי את כל שלבי האבל (שאין יום חופש)

הפחד (לנהוג, ומה יהיה מחר?)

ההתפעמות מהשלג שבחוץ (מחזה עוצר נשימה, מצד שני הבטיחו שהיום ירד גשם, והנה שוב יורד שלג. מה יהיה מחר???)

וההשלמה (בסוף השבוע אני מצלמת בת-מצווה. אני אצטרך למצוא איך להגיע לשם).

ושהיה יום טוב ולבן לכולנו

* * * * *

snow Galit Lewinski
איש שלג בסופשבוע הקודם, רגע לפני שנמס השלג

snow Galit Lewinski snow Galit Lewinski

פוסטים קודמים של ישראלית בשלג: השלג הראשון שלנו כאן שהיה יפה מכל, עשרה דברים שאפשר לעשות בשלג, ארבע עונות בגינה, ה-21 בדצמבר – היום הראשון של החורף, השלג האחרון לעונה.

סוכת שלום

היא לא כשרה

ואין לה סכך

היא בכלל במטבח

אבל היא סוכת השלום שלנו, מלאה שמחה ואור ואהבה,

ועצם בנייתה שימח את כולנו כל-כך שמיד רצינו לשבת בה, ולשחק, ולהזמין את כל האושפיזין שנמצאים בעיר

אז לכל מי שרוצה לשבת בסוכה חמימה, בלי סכך אבל עם קישוטים, בלי ארבעת המינים אבל עם תופינים, בלי צבע שנוזל על הסדינים מהגשם, אבל עם הסברים והדגמות של תמר על איך לגזור Snow Flake מנייר

אתם ברוכים הבאים!

סוכת שלום גלית לוינסקי
שלט הכניסה מעשה ידי תמר להתפאר

סוכת שלום גלית לוינסקי

סוכת שלום גלית לוינסקי
סוכה מניאטורית שתמרול בנתה סביב עבודה שעשתה בכיתה
סוכת שלום גלית לוינסקי
תמר מוכנה להעביר הדגמה בגזירת "סנואו פלייק" לכל המעוניינים
סוכת שלום גלית לוינסקי
אין כמו להתאמן בקריאה בסוכה

סוכת שלום גלית לוינסקיסוכת שלום גלית לוינסקי

אז מי בא לסוכתינו היפה?

סוכת שלום גלית לוינסקי

פוסטים נוספים על חג סוכות: בשנה שעברה – סוכות בחרוזים, סוכה במרפסת הבית שלנו בארץ.

על החלון ישבתי

יש לנו חלון גדול בסלון, ועל סף החלון, יש מן מדרגה כזו – ספסל.

כמה פשוט וחכם, להרחיב ככה את סף החלון. כך החלון הוא לא רק בשביל להציץ החוצה, אלא מקום ישיבה, ומשחק וגם מנוחה, וכל זאת תוך התבוננות נוחה פנימה והחוצה בו זמנית.

זה המקום האהוב עלי בבית.

וגם על הבנות.

זה מקום מצויין לצפיה ברחוב, במיוחד אם קורה שם משהו מעניין.

חלון ונקובר גלית לוינסקי

יש לנו חלון בסלון.

החלון הכי גדול בבית.

הוא פונה לכיוון דרום. בימים של שמש היא נכנסת בעד הזכוכית ומחממת את כל הבית.

דרכו אפשר לראות את הרחוב.

דרכו אפשר לראות את הגינה הקטנה שלנו, ואת הנדנדה על העץ.

דרכו אפשר להביט בעצים.

דרך החלון בסלון אני רואה את עונות השנה המתחלפות. את השלג הראשון. את עץ הדובדבן פורח בוורוד. את השלכת. את הגינה הפורחת בצבעים עליזים.

הבנות קיבלו טושים מיוחדים לזכוכית, ולאורך השנים מעטרות את חיינו.

לאחרונה עלמה התחילה לכתוב לכל הרחוב את קורותינו על החלון. רק הפוך.

שפת החלון רחבה, מעין ספסל ארוך. כשרק עברנו לבית הכחול פחדתי שהבנות יפלו למטה. אבל אי אפשר היה למנוע מהן לטפס. הצבנו שם שרפרף, שיהיה להן קל לטפס ולרדת. והחלון תמיד סגור כשהן שם.

המושב על שפת החלון זה המקום הכי יפה בבית.

ואני, מתברר, אוהבת להיות בתוך הבית.

הספסל הזה, המדרגה של שפת החלון היא מקום מצויין למשחקים, לעציצים שלי, ליצירות האמנות של הבנות.

וגם לחנוכיה בחנוכה כמובן.

בכל פעם שאני עוברת ורואה את הבנות משחקות של על שפת החלון אני עוצרת להסתכל על היופי הזה. השמש שמאירה אותן. האור האחורי בשיער.

צריך לאמץ את רעיון הספסל לכל בית שנגור בו. הספסל שבפתח החלון.

חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2018
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2016. תמר חוגגת יומולדת לעוגה
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2017. בחוץ שלג, בפנים חמים ונעים.
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2016. הגילוי של השלג הראשון, בבוקר קר בדצמבר
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חנוכה/קריסמס ראשון פה, דצמבר 2016
חלון ונקובר גלית לוינסקי
כששלג בחוץ. דצמבר 2016.
חלון ונקובר גלית לוינסקי
השלג הראשון דרך החלון בסלון. דצמבר 2016
חלון ונקובר גלית לוינסקי
פדסטל ליצירות האמנות של הבנות.
חלון ונקובר גלית לוינסקי
סתיו 2018
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2019. עלמה התחילה לכתוב מגילות על החלון
חלון ונקובר גלית לוינסקי
אביב 2018. בחולצות מכבי תל אביב וניצני עלים ברקע
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2016
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2018. מצלמת את השלג דרך החלון
חלון ונקובר גלית לוינסקי
תצפית אל החורף דרך החלון
חלון ונקובר גלית לוינסקי
אביב 2018
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2016
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2017
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2016. בחוץ טרקטור חופר בור להנחת צינור ביוב לבית ממול
חלון ונקובר גלית לוינסקי
חורף 2017
חלון ונקובר גלית לוינסקי
קיץ 2019. עלמה ויומן חיינו

 

עוד פוסטים על עונות השנה בוונקובר: עונות השנה על הנדנדה, עונות השנה בגינה שלנו, על סימני הסתיו, על הסתיו הראשון שראיתי, על החורף הראשון, על השלג הראשון, על האביב הראשון ועל האביב בכלל

כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו

הבוקר הבאנו את הבנות ליום הראשון ללימודים, וברקע יוני רכטר שר את "כל עוד".

"ילד הולך לו ברחוב בבוקר בהיר של תשרי, אל בית הספר שוב יוצאים הילדים"

שוב שנת לימודים חדשה מתחילה.

שוב הבנות מתרגשות – באיזה כיתה אהיה? מי המורות החדשות? האם המורות נחמדות? איזה ילדים יהיו איתי בכיתה?

שנת לימודים גלית לוינסקי
הבוקר: עלמה עולה לכיתה ג', תמר עולה לכיתה א'

"ילד הולך לו ברחוב בבוקר בהיר של תשרי, אל בית הספר שוב יוצאים הילדים*" שר יוני רכטר באוטו, תמר לא הפסיקה לפטפט ברקע, והמבטים שלי ושל רם נפגשו. "איך עוד שנה פה נפתחת כמו כל שנה בסתיו, איך בן הולך לו לבד ואב בעקבותיו" מחיתי דמעה של התרגשות.

עוד שנה.

שנת לימודים גלית לוינסקי
2016 עלמה עולה לגן חובה, תמר מתחילה טרום-טרום חובה
שנת לימודים גלית לוינסקי
2017 עלמה עולה לכיתה א', תמר מתחילה טרום חובה
שנת לימודים גלית לוינסקי
2018 עלמה עולה לכיתה ב', תמר מתחילה גן חובה
שנת לימודים גלית לוינסקי
2019 עלמה עולה לכיתה ג', תמר עולה לכיתה א'
* "כל עוד" / מילים: עלי מוהר. לחן: יוני רכטר
לפוסטים קודמים על תחילת שנת הלימודים: ספירת המלאי בשנה שעברה 2018, סיום החופש הגדול 2017, סיום החופש הגדול 2016, היום הראשון בגן 2015