תיק ספר

ביום שישי היתה לתמרול (תכף בת שנתיים) "חגיגת פתיחת הספרייה" ב'גן הורדים'. אחרי תקופה בה הילדים לומדים על סופרים ומשוררים הם מציינים את פתיחת הספרייה ויכולים להתחיל להחליף ספרים. לפני שנתיים בתקופה הזאת, עלמיק חגגה את פתיחת הספרייה באותו גן, 'גן הורדים'. אז בחודש תשיעי, עם תמרול הבועטת בבטן, ומליון דאגות ורגשות אשם (תכף תיוולד לה אחות ואני לא אתן לה מספיק תשומת לב… גוועלד) תפרתי לה תיק ספר מושקע. הכנתי אותו משאריות בדים שהיו לי.

תיק ספר
תמרול עם תיק-הספר שאמא שלי תפרה לי

כמו שאמא שלי תפרה לנו כשהיינו קטנים.

טוב שהיא לימדה אותי לתפור במכונת תפירה. טוב שאמא שלה לימדה אותה.

השבוע תפרתי לתמרול את תיק הספר שלה. (כמובן גם כאן רגשות האשם היו המדרבן העיקרי. לעלמה יש תיק  הנד-מייד ולתמר אני לא אתפור משלה? מה – היא מקופחת?!)

האמת שהבננות אוהבות לקרוא, ועלמיק ממש אוהבת להחליף ספרים.

תיק ספר

ביום שישי שתי הבננות צעדו בגאון אל הגנים שלהן. מצויידות בתיקים, וכולנו היינו מרוצים.

תיק ספר

מדידות

בבית הורי היינו מודדים את הגובה של כל אחד מהילדים על ארון הפורמייקה* בחדר שלי. במשך שנים היינו לוקחים ספר ועיפרון, ואבא שלי היה מסמן את הגובה של כל אחד מאיתנו, ורושם ליד שם ותאריך. הייתי עומדת בשקט, זקופה, נמתחת ככל יכולתי ומחכה שאבא יתן את האות שאפשר לצאת מתחת לספר, ובהתרגשות מסתכלת לראות כמה גבהתי מאז המדידה האחרונה. אני לא בנאדם גבוה (שלא לומר – די נמוך), ובמשך תקופה ארוכה כל העניין הזה של הגובה היה כרוך במפח נפש מתמשך. אבל רגע המדידה…. זה רגע של אופטימיות וציפייה.

איור: רותו מודן. מתוך הספר "אורי כדורי"בהוצאת ספריית הפועלים -הקיבוץ המאוחד 2013

איור: רותו מודן. מתוך הספר "אורי כדורי"בהוצאת ספריית הפועלים -הקיבוץ המאוחד 2013

את הבננות אנחנו מודדים על המשקוף בכניסה לחדר שלהן. גם אצלן כל הטקס מלווה בהתרגשות ובגאווה גדולה על כל סנטימטר. עלמיק: "אמא אני מטר וארבע!" (כמו גם "אמא אני שוקלת 17! " איזה כיף שלמספרים האלה אין עדיין שום משמעות בשבילה מלבד גאווה).

לאחרונה אני רואה את תמרול (בת שנה וחצי) הולכת לה לבד, עם עיפרון וספר, שמה על הראש ורושמת על המשקוף…

מה יהיה כשנעבור דירה?! נצטרך לקחת איתנו את המשקוף…

*אגב את דלת הארון יום אחד העוזרת ניקתה ומחקה באחת שנים של מדידות… עכשיו האחייניות שלי נמדדות שם ואנחנו מקפידים שלא למחוק, כמובן.

המלצה על הצגה: "החולד הקטן".

את הספר "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש"/וולף ארלברוך אני מכירה כבר משהו כמו 15 שנה. קניתי אותו לעצמי, כי תמיד הייתי קונה לי (ונותנת מתנות) ספרי ילדים שהיו מגניבים/מצחיקים/מעוררי השראה/מאויירים יפה/מעוררי נוסטלגיה,  עוד הרבה לפני שהיו לי ילדות. והספר הזה אכן ככה: מצחיק, קולע (תרתי משמע), ומאוייר מקסים.

החולד הקטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש

כל כך אהבתי אותו עד שביקשתי מאחותי שתקנה לי את גרסת הפופ-אפ שיצאה בחו"ל לפני כמה שנים.

כשהתחלנו עם עלמיק את כל עניין הגמילה מחיתולים חזרנו לקרוא בו – מה יותר כיף מלהתעניין בכל הצורות, הצבעים והקולות של הקקי של החיות השונות?!

ופתאום חברתי מ. גילתה לי שיש הצגה כזו! בארץ! בכלל לא ידעתי שעוד אנשים מלבדי מכירים את הספר, לא כל שכן מעריכים את ההומור מספיק בכדי לעבד את הספר להצגה!

בשבת האחרונה הלכנו עלמיק ואני להצגה "החולד הקטן". ההצגה קטנה, מקסימה, מצחיקה, ושובת לב. מלווה לכל אורכה בנגינת פסנתר מתאימה וקולחת, משוחקת היטב, לא מתחנפת לקהל, מתובלת בהומור (לא וולגרי לשם שינוי). פשוט מצחיק, גם את הילדים וגם את המבוגרים. כולנו צחקנו בקול, נהננו לשמוע ולראות את הסיפור האהוב מתעורר לחיים, ויתרון נוסף: לא ארוכה מדי! יצא לי לראות הצגות ילדים שהן עיבוד לספר ידוע, שבכדי להצדיק את מחיר הכרטיס משכו והאריכו אותן כמו מסטיק וכך הפכו מסיפור אהוב להצגה מייגעת וארוכה מדי. הסיפור יפה וקליל, והעיבוד שומר על הרמה ומוסיף משלו. מתאים לילדים (ראיתי בקהל ילדים בגילאים שונים נהנים) ויתרון – גם המבוגרים המלווים נהנים! (אף אחד כמעט לא ישב והתעסק עם הטלפון שלו שזה הישג לא מבוטל בכלל!)

לכל מי שרוצה לדעת מי באמת עשה לחולד על הראש (וגם למי שכבר יודע): מומלץ!

החולד הקטן ההצגה

האתר של ההצגה "החולד הקטן" / הפייסבוק של "החולד הקטן"

שבוע הספר העברי

יש לי פינה חמה בלב לשבוע הספר העברי.

כשהייתי ילדה אמא שלי היתה לוקחת אותי איתה לשבוע הספר ברמת גן (בכיכר "אורדע"). היא היתה חוזרת הביתה עמוסה ספרים לכל השנה. אני הייתי מסתובבת נפעמת בין כל ערמות הספרים (כמה פוטנציאל קריאה! ואיך אפשר לבחור?)

אני ורם התחלנו לצאת ביוני, כמה ימים לפני שבוע הספר של 2006. קבענו ללכת יחד ליריד "אם עוד נהיה ביחד עד אז". נדמה לי שהלכנו. כמובן שביקרנו ביריד גם בכל שנה מאז.

האמת שאנחנו גרים ממש קרוב לכיכר אורדע ברמת גן אבל היריד פה נהיה כל כך עלוב בשנים האחרונות…

שבוע הספר בכיכר אורדע 2013
שבוע הספר בכיכר אורדע 2013

בשנה שעברה זה היה אחד ה"דייטים" שלי עם עלמיק – נסענו באוטובוס לכיכר רבין בתל אביב, לאכול כדור שוקולד, לטייל עם חברתי פ' התל-אביבית בין הדוכנים, ולחזור עם שלל של ספרים הביתה.

השנה עשינו מזה בילוי משפחתי: נסענו ארבעתנו באוטובוס

אכלנו כדור שוקולד (ולחמניה) ליד בריכת הדגים

וטיילנו בין הדוכנים לחפש ספרים.

או. אז מרוב ההתרגשות של הנסיעה באוטובוס, קניית כדורי שוקולד, אכילתם, והתרוצצות מחוץ למתחם הסגור… עד שהמתחם נפתח (ב-18:00) כשהגענו לשלב דוכני הספרים הבננות כבר מיצו ורצו לחזור הביתה. בלון, כתר וכריך עזרו קצת אבל את בחירת הספרים עצמם עשינו תחת מצוקת בכי ועייפות.

הבננות מאוד אוהבות ספרים. כנראה שמעדיפות קריאת ספר בשקט, בבית, על פני היריד ההמוני. אולי עוד מוקדם להן. הן בטח יהנו יותר כשיגיעו לגובה הדוכן.

השלל
השלל

טיול קטן ל"הטיול הקטן"

"לטיול יצאנו
כלנית מצאנו
על גבעת הדשא במערב

הטיול הקטן

אל ההר עלינו
את הים ראינו
ומשם ירדנו בדהרה.

הטיול הקטן

צב זקן פגשנו בדרך
בית ענקי החזיק על גב

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בתהלוכה נהדרת
אלף נמלים נשאו חגב.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בשלולית המים
שמנו ת'רגלים
על החוף ישבנו בתוך סירה

הטיול הקטן גלית לוינסקי

בחלקת אספסת
רצנו בתופסת
כל הלטאות נבהלו נורא.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

באנו בשורה אל הכרם
רוח סערה וענף נשבר

הטיול הקטן גלית לוינסקי

שמה בין תילי חפרפרת
אלף רקפות כל אחד ספר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

אז מאוד עייפנו
והביתה שבנו
שמש כבר יורדת ומאוחר.

הטיול הקטן גלית לוינסקי

רק בתוך הדשא
כלנית לוחשת
שובו בשלום
נפגש מחר."

הטיול הקטן גלית לוינסקי

כל האיורים מתוך: "הטיול הקטן" מאת נעמי שמר. איורים ליאת יניב. הוצאת עם עובד 2013

כל הצילומים משני טיולים קטנים ליער כוכב יאיר באמצע דצמבר ובסוף פברואר (אז היתה כל הפריחה הזאת, לא מתחייבת מה פורח שם עכשיו) ב-Waze: חי בר כוכב יאיר / דרך המרכז כוכב יאיר.

ואם התמכרתם לאיורים המשגעים יש גם בלוג יומי משגע של ליאת.