כשעלמה היתה בת שנה וחצי היינו בדיוק באמצע ביקור של חודש אצל אחותי שין ומשפחתה בונקובר/קנדה. זה היה בחורף 2013. כשהגיע התאריך מיד מצאנו סיבה לחגיגה – יום-הולדת חצי. (שנה וחצי). עלמיק עוד לא היתה בגיל שממש הבינה מה אנחנו רוצים אבל מאחייניות שלי למדנו מה בדיוק צריך לעשות:

איך חוגגים יומולדת חצי

ציון האירוע בעוגה (לא עוגת יומולדת אמיתית, אבל עוגה, רצוי שאפשר לקשט ביחד וככה להנות עוד קצת מההכנות)

הדלקת נרות+שירי יומולדת ("אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה" והשיר המורבידי הפולני: "שתיזכי לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה")

הרמה על הכיסא, ופעם אחת לחצי שנה הבאה

וכיוון שזה יומולדת חצי ולא יומולדת שלם, ואין ממש משחקים/הפעלות/אורחים/מתנות, אפשר לכבות ולהדליק את הנרות כמה פעמים שרוצים, ובכלל, אווירת משחק חופשי.

אז תודה לנגה גלי ונטע שהכרתם לנו את המסורת המשפחתית שלכם. אימצנו אותה בחום. חגיגת יומולדת חצי ממש עוזרת להעביר את השנה הארוכה בין יום-הולדת ליום-הולדת…… בקרוב יומולדת שנה וחצי לתמר!

וככה זה נראה בשנים הקודמות:

עוגת יומולדת שנה וחצי

יומולדת שנתיים וחצי

יומולדת שנתיים וחצי

נ.ב. מי יצליח לנחש כמה תלבושות עלמיק הספיקה להחליף באחר הצהריים הזה של יומולדת שלוש וחצי?  בין הזוכים נכונה תוגרל עוגת בצק סוכר

"לטיול יצאנו
כלנית מצאנו
על גבעת הדשא במערב

אל ההר עלינו
את הים ראינו
ומשם ירדנו בדהרה.

צב זקן פגשנו בדרך
בית ענקי החזיק על גב

בתהלוכה נהדרת
אלף נמלים נשאו חגב.

בשלולית המים
שמנו ת'רגלים
על החוף ישבנו בתוך סירה

בחלקת אספסת
רצנו בתופסת
כל הלטאות נבהלו נורא.

באנו בשורה אל הכרם
רוח סערה וענף נשבר

שמה בין תילי חפרפרת
אלף רקפות כל אחד ספר.

אז מאוד עייפנו
והביתה שבנו
שמש כבר יורדת ומאוחר.

רק בתוך הדשא
כלנית לוחשת
שובו בשלום
נפגש מחר."

כל האיורים מתוך: "הטיול הקטן" מאת נעמי שמר. איורים ליאת יניב. הוצאת עם עובד 2013

כל הצילומים משני טיולים קטנים ליער כוכב יאיר באמצע דצמבר ובסוף פברואר (אז היתה כל הפריחה הזאת, לא מתחייבת מה פורח שם עכשיו) ב-Waze: חי בר כוכב יאיר / דרך המרכז כוכב יאיר.

ואם התמכרתם לאיורים המשגעים יש גם בלוג יומי משגע של ליאת.

"שלוש בנות אנחנו – ירדנה, רותי, לאה
ואוהבות אנחנו מעט להשתגע
מי שרואה אותנו מתעניין מיד
מי המנטה? מי המסטיק? מי השוקולד?"

מאחורי הקלעים של פורים 2015:

הכנת חצאית למסטיקית

הכנת השוקולד

קשת שוקולד

הכנת הקשתות

קשת מסטיק עלמה

אפודת שוקולד

קשת מנטה

חצאית מסטיקית

קשת שוקולד

"מנטה חריפה יותר
מסטיק מצחיקה יותר
אך המתוקה יותר זאת השוקולד."

עוד פוסטים על חג פורים:

 על תחפושות עבר שלנו, על ארגז התחפושות שלנו, על התחפושות המיתולוגיות שלנו, כשהתחפשנו לשמש ירח וכוכבים, פורים בברלין

כן כן אנחנו מעטים. האנשים המבוגרים שאוהבים את חג פורים.

לא סובלת אוזני-המן. לביבות וקניידלעך לוקחים את העוגיות המשמימות האלה בעיניים עצומות (על טעם ועל ריח) אבל התחפושות… הו התחפושות. גם בשנים שלא היה לי לאן להתחפש, התחפשתי. הלכתי לבית של אחיינים שלי מחופשת, יצאתי לאיזו מסיבה, הלכתי לעדלאידע בתל אביב. במסיבות פורים המיתולוגיות בבצלאל כמובן סופסוף מצאתי ביטוי נאה לתחביב המוזר הזה.

והאמת – בדרך כלל, התחפושות שלי הן סתם גיבוב של בגדים שהוצאו מהקשרם והפכו למשהו חדש. מעין "בדיחה פנימית". לא תמיד ממש מבינים למה התחפשתי אבל העיקר שאני מרוצה.

כילדה, אחרי שמיציתי את כל התחפושות ה"קלאסיות" שעברו אצלינו במשפחה (ליצן, מלכת אסתר, קו-קלוקס-קלאן(!), כיפה אדומה), התחלתי להמציא לי תחפושות (ילדה מ"בית קטן בערבה", בונבוניירה, בננה, ההיא הקירחת מהפרסומת לאאוט-סיידר, פרה הודית) ובצבא ואחר כך הגעתי ממש להתמקצעות של העניין (גפילטע-פיש, נחש גומי). טוב בבצלאל כבר אמרתי שהיו תחפושות משובחות (פוליאסטר המלכה, פאוורפאפס, שלוש שוקולדי-פרה, שחקניות כדורגל) ואת רם אני מכריחה להתחפש איתי בעל כורחו בכל שנה (היינו ביחד פידל קאסטרו וצ'ה גווארה ממש מוצלחים – פעמיים, פרת משה רבינו מקרטעת ו-אבא מלווה וילדה בטיול)

פידל קאסטרו וצ'ה גווארה

פידל קאסטרו וצ'ה גווארה שוב

פרת משה רבינו

אבא מלווה

בשנים האחרונות, מאז שהבננות נולדו ה"בדיחה הפנימית" חייבת להיות מובנת לקצת יותר אנשים (אפשר לומר – לפחות שהבנות עצמן יבינו).

כשעלמיק היתה בת חצי שנה התחפשנו לשתי בלרינות עם כרס

כשעלמיק היתה בת שנה וחצי התחפשנו לאריה שאהב תות

אבל האריה היה חולה רוב החג אז הוא הסתובב בבית בתחפושת של סופרמן מנוזל

ובשנה שעברה היינו מיץ פטל הארנב, הג'ירפה והאריה

השנה לשימחתי עלמיק ותמרול הסכימו שוב להתחפש איתי (:

עוד פוסטים על פורים:

כשהתחפשנו לשוקולד-מנטה-מסטיק, על ארגז התחפושות שלנו, על התחפושות המיתולוגיות שלנו, כשהתחפשנו לשמש ירח וכוכבים, פורים בברלין

היעד: גן החיות התנ"כי / ירושלים

המטרה: יום כיף משפחתי, כולל הכל: נסיעה ברכבת, אוכל, צפייה בחיות, נמנום בדרך הביתה.

המועד: אחד הימים הקרים בפברואר 2014 (לא חייבים דווקא ביום קר. מומלץ להתחשב במזג האוויר כמובן. במקרה שלנו פשוט נאלצנו להתחשב בחופש מהעבודה יותר מבמזג האוויר. ככה לקחנו תינוקת רמת גנית בת חודש וחצי לטייל יום שלם בחוץ בקור הירושלמי. זה מחשל!)

אמצעים: שתי עגלות, תיק מלא כריכים, מים, חיתולים ובגדי חורף. והרבה הרבה מצב רוח טוב!

המסקנה: גן החיות התנ"כי הוא אחד מגני החיות היפים שהייתי בהם (בעולם! אני לא משווה רק לספארי, למרות הפטריוטיות הרמת-גנית). הוא בנוי על צלע הר (לכן כדאי להביא עגלה למקרה שאחת הבננות צריכה לנוח), צופה על נוף מרהיב. אזורי המחייה של בעלי החיים בנויים בשיטה של גני החיות המודרניים, בהם בעלי החיים מסתובבים באיזור המדמה את סביבת החיים הטבעית שלהם, ללא כלוב (בלי סורגים בקיצור, שימוש באיזורים המגודרים בזכוכית או הגבהה/הנמכה של איזור שלם). גן החיות הזה מכיל חיות מגוונות ומעניינות, ובגלל שהגענו באמצע השבוע (ובחורף) היינו כמעט לבד, בלי צפיפות ותור. יכולנו לשוטט חופשי (תרתי משמע).

כיף ברכבת

העיקר שיש מה לאכול

דובי קטנה באה לבקר את החיות

עלמיק הפילה את המוצץ שלה לתוך המתחם של העופות הטורפים

באותו יום נעדרו מהעבודה קוף חולה סכרת ולביאה מתאבלת על בן זוגה שעבר לגן חיות אחר. באמת.

בקיצור! מומלץ בחום (אולי באמת עדיף להגיע בפעם הבאה בקיץ….)

 בוקר טוב צוהל הרחוב לאן לאן? לגן!

פרטי חובה של עלמה לגן:

חצאית/שמלה √ טייץ תואם √ תסרוקת  √ סיכות לשיער  √ שקית עם קרקרים לדרך  √ תיק של הגן  √ תיק לשים חפצים שחייבת לקחת לגן  √ בובה/ציור/משחק  √

פריטים אופציונליים לגן:

כל אקססורי / משחק / טוש / ציור שאנחנו (מתייאשים ו)מסכימים באותו הבוקר.

אין מה לומר. אני תמיד חושבת שהיא לא דומה לי.

הגנטיקה עושה את שלה. (או במילים אחרות: הכינו את ארון הנעליים!)

 היעד: פרדס קרוב לבית. (לא אגלה איפה כדי שלא כולכם תבואו לשם בשבת הבאה…. רמז: פעם גר שם המפוזר)

אורך הטיול: עד הצהריים.

מטרה: לראות פרדס, להכיר פירות הדר, לטייל בטבע קצת, לבלות זמן איכות עם סבא (:

מטרות משניות (של חלקינו): למצוא כמה שיותר מקלות, להתיז בשלוליות, לרדוף אחרי פרפרים, לגעת בזחלים, לנסות לטפס על עמודים ועצים, לקטוף פרחים ולשים מאחורי האוזן (או בתוכה).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אגב, לפני שלושים שנה: היו הרבה יותר פרדסים אבל זה נראה ממש אותו הדבר…

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמעט בכל יום הבננות שלי עושות אמבטיה ביחד.

לפעמים זה יפה במיוחד.

(או שפשוט יש מצלמה).

לבקשת מיכל הקוראת המסורה של הבלוג (יש לי קוראים! איזה כיף) אני כותבת פוסט על טיול לחו"ל עם ילדים קטנים ממש.  אז אלה מבחר עצות שלי: אני לא מומחית לכלום, רק מספרת מהניסיון המועט שלי ומקווה שיעניין אתכם.

אנחנו אוהבים מאוד לטייל. בעיקר לחסוך ולנסוע לחו"ל. כשעלמיק נולדה חשבנו שייקח עוד הרבהההה זמן עד שנוכל לחזור לתחביב הזה. אבל לשמחתנו שינינו את דעתנו מהר מאוד. עד גיל שנתיים עלמיק הספיקה להיות שלוש פעמים בחו"ל: שבועיים באיטליה בגיל 11 חודשים, חודש בונקובר ושבוע בניו-יורק (בינואר פברואר יש לציין) בגיל שנה וחצי, ושבוע באיטליה בגיל שנה ו-11 חודשים (מהר מהר לפני שמתחילים לשלם עבור הכרטיס שלה).

עם תמרול הספקנו בינתיים לנסוע בקיץ האחרון לטיול של שבועיים בהולנד. תמר – בת שמונה חודשים, עלמה – בת שלוש בדיוק, ואנחנו – צעירים ואופטימיים.

קודם כל: למה? הרבה אנשים התפלאו ושאלו למה בכלל לנסוע עם כאלה קטנטנות. הרי הן "לא יזכרו כלום", ו"איזה אומץ, זה ממש קשה". נכון, זה ממש לא קל, אבל לא קשה, וגם מאוד מאוד כיף! זאת חוויה עצומה לחוות טיול איתן ולראות אותו מהעיניים שלהן (הטיול הראשון שלנו לחו"ל עם עלמיק – לאיטליה – היה ללא ספק הטיול הכייפי ביותר שהיה לי בחיים). ומבחינת קושי – אתם מכירים את עצמכם ואותם, ויודעים את הדינמיקה המשפחתית. בחו"ל זה כמו לטייל בארץ, רק יותר אינטנסיבי. לי לוקח כל פעם איזה 24 שעות להתאפס על עצמי, לצאת מהלחץ ולהתחיל להנות. וזה ממש שווה את זה. זאת חוויה משפחתית נהדרת. 

אז איך מתחילים:

צריך להוציא דרכון לקטנטנים. זה סיפור קל ביותר. ממלאים את הטפסים באתר של משרד הפנים וצריך להגיע עם הבננה הקטנה ולהראות אותה במשרד הפנים, לשלם, להצטלם, וזהו. כמעט אין תור אפילו. גם ויזה לארה"ב זה פשוט מאוד, למי שמעוניין. (אגב גם בשאלון לקטנטנים צריך להצהיר שהיא לא טרוריסטית.)

מומלץ לתכנן מראש! עם ילדים קטנטנים לא כדאי לסמוך על מלונות פנויים, ולא כדאי לבזבז הרבה זמן בחיפוש מסלולים. כדאי לדעת (פחות או יותר) מה רוצים לעשות וכמה זמן כדאי להקדיש לכל דבר. "אנחנו נעזרנו בספר "המשפחה המטיילת / שלומית יפת ביאליק בתכנון הטיול להולנד. זהו מדריך שימושי מאוד, גם אם לא נותן הרבה מידע היסטורי וידע כללי.

חשוב מאוד: לא לצפות "להספיק את ______ " (כאן צריך למלא את היעד שאתם רוצים לבקר בו) אל תצפו לראות את כל הולנד או להספיק לכל האתרים באמסטרדם או לראות את כל המוזיאונים המעניינים בפירנצה. לא הייתי אומרת "להנמיך ציפיות" אבל כדאי לשמור על ציפיות ריאליות, בהתאם לגיל הילדים שאתם מטיילים איתם ולא להתאכזב אחר כך. זה טיול שונה, החוויות הן לאו-דווקא מביקור באתרים, לפעמים הן מדבר פשוט שעושים ביחד. (בפירנצה למשל במקום לראות מוזיאונים ישבנו בכיכר והתבוננו יחד באנשים, ובסוס שהיה שם). ובכל מקרה תמיד אנחנו אומרים: "כל כך יפה פה, חייבים לחזור שוב כשהבננות יגדלו"…

אם כבר מטיילים עם הילדים (וכדאי לעשות זאת מבחירה, כי זה טיול שונה לחלוטין מטיול של מבוגרים) אז זה טיול לכל המשפחה, וממש כדאי להתייחס אליו ככזה. זאת אומרת: שכולנו נהנה. ואגב, אתם מכירים את הילדים שלכם. אם לא נראה לכם שהם יהנו אז לא חושבת שכדאי לטרוח כל כך (זה בהחלט מאמץ). מה זה שכולנו נהנה? ללכת ליום בפארק שעשועים שמתאים בדיוק לגיל של עלמיק. לנסות לשלב צפייה בחיות אם זה משהו שתמרול ממש אוהבת. להתפצל אם יש דברים שלא מתאימים לכולם (למשל להתפצל בשופינג. אני שונאת ש"עומדים לי על הראש" בחנות, ומה לעשות, את כל השאר זה משעמם).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לתכנן "טיול כוכב" אבל לשמור על נסיעות קצרות. למה הכוונה? טיול כוכב הוא טיול שבסוף כל יום חוזרים למקום לינה אחד. זה חוסך הרבה טרחה של לארוז את כל המיליון מזוודות, למצוא את כל הצעצועים, והעמיס את האוטו וכו' וכו' ובעיקר – חוסך את ההתרגלות של הילדים למקום חדש. (כל פעם שעברנו מלון עלמיק שאלה בדרך אם במלון הבא יהיו שרותים. וברגע שקיבלנו את החדר, מיד חילקה את החדרים ככה שהיא ותמרול ישנו באותו החדר והצמידה להן את המיטות, "שישמרו אחת על השניה" אבל בתכלס' – שיראה לה כמה שיותר כמו בבית).

נסיעות קצרות. אנחנו מעדיפים לבלות כמה שפחות זמן באוטו, כי (אצלינו) האוטו הוא סוג של "סיר לחץ": מעצים את כל המצבים: תמיד מתעייפים יותר, תמיד צריך פיפי וצריך לעצור בצד באמצע האוטוסטרדה, תמיד רעבים, ובעיקר רוצים לצאת. בקיצור, השתדלנו שהזמן באוטו לא יעלה על שעה לכל כיוון. עדיף כמובן לכוון את הנסיעות לשעות של שנת הבוקר / הצהריים אם יש, ולהכין בידור ו/או אוכל לקטנטנים. הבעיה היא שילוב "טיול כוכב" (שנוסעים לכל מקום מאותה נקודה) עם השאיפה לנסיעות קצרות. לשם כך רם תכנן לנו בעצם שני "טיולי כוכב" עיקריים. ישנו בשני איזורים בהולנד, ומהם נסענו בכל בוקר ליעדים שונים. באיטליה עשינו את אותו הדבר בדיוק. ישנו במהלך השבועיים שהיינו בצפון איטליה בשני מקומות מרכזיים, שמהם הגענו לכל מני יעדים בסביבה (למשל בצפון איטליה מקום לינה 1: איזור אגם גארדה וטיולים באגם, ונציה, ורונה וכו', ומקום לינה 2: איזור טוסקנה וטיולים באיזור, פירנצה, סיינה וכו'). את הנסיעה הארוכה במעבר בין שני מקומות הלינה חילקנו ועשינו בהפסקות, כך שלא תהפוך בעצמה לסיוט.

לקחת את הזמן. טיול עם ילדים הוא טיול בקצב איטי יותר. בעיני החוויה המשותפת לא נמדדת ב"לסמן וי" על יעדים. אפשר לראות פחות אבל להנות יותר. הטיול בקצב שמתאים גם לילדים. לדוגמא, הבננות שלי חייבות לנוח בצהריים. לפעמים הן נרדמו באוטו, לפעמים בעגלה או במנשא, לפעמים הלכנו כולנו לנוח בחדר, ולפעמים עלמיק דילגה על המנוחה ונרדמה ממש מוקדם בערב. כדאי להתאים את התוכניות לצרכים של הקטנטנים, והכי חשוב: להיות גמישים. (ככה גם אם התקלקל המנוע של הסירה והיינו תקועים במשך שעתיים על אי בלב אגם, לא נורא, ישבנו כולנו להאכיל ברווזים, אכלנו כריכים, ונהננו מהזמן ביחד.)

להשאיר זמן חופשי בכל יום. לא למלא את היום בפעילויות ולהגיע תשושים לערב (ואז עוד צריך להספיק ארוחת ערב ומקלחות וכבר כולן עייפות ובוכיות). אפשר לעשות הפסקה באמצע היום ולשבת קצת להסתכל על האגם. אפשר לעשות יום רגוע של טיול ביער. אפשר ללכת לאכול ארוחת בוקר בבית קפה חביב, ולהתחיל חלק מהימים יותר מאוחר (באמסטרדם למשל לא מיהרנו והתחלנו כל בוקר בארוחת בוקר בבית קפה מתוק שמצאנו לא רחוק מהמלון.) להשאיר זמן משחק לבננות. אם זה זמן זחילה לתמרול, כדי להוציא קצת אנרגיה, או זמן משחק בגינה לעלמיק כשהיא רואה נדנדה בדרך שהיא "חייבת" להתנדנד בה קצת. לזכור שהן צריכות את זמן המשחק החופשי שלהן (ולא ממש אכפת להן אם אנחנו עכשיו בגינה ברחוב המעגל או בגינה קפואה באמסטרדם, או בכיכר מלאת אדם בכפר איטלקי). ובאותו אופן: להשאיר זמן פנוי במלון. כיוון שאי אפשר לחזור הביתה באמצע הטיול, והמלון הוא "הבית", כדאי לזכור שהבננות צריכות לפעמים לנוח מהכל, וסתם לשחק בחדר. לנו זה יכול להראות בזבוז זמן, אבל להן זה עוזר להרגע ולהרגיש שייכות.

מה כדאי להביא? להביא צעצועים ומשחקים  – כמובן את הדברים האהובים ביותר על ילדכם, והקטנים ביותר לנשיאה, לפי הגילים הרלוונטיים. לטיסות – (למשל דפים וצבעים לציור, מדבקות, ספרים, אייפד עם אפליקציות של סיפורים) , לנסיעות (למשל כל הנ"ל וגם דיסקים לאוטו, ספרים עם שירים, משחקי דמיון, כוסות ורעשנים לבננה הקטנטונת) למלון (למשל כל הנ"ל וגם בובות, תיק קטן שהבננה אוהבת להכניס בו דברים ולקחת) לאמבטיות (למשל כל הנ"ל וכוסות או משהו שאפשר להרטיב וגם לקלח איתו)

להביא בגדים לכל העונות, והרבה. גם אם נראה לכם שלא צריך (תמיד אומרים שמקסימום קונים או לובשים שכבות, אבל אם במקרה אתה נופל על האוגוסט הקר ביותר ב90 שנה האחרונות בהולנד, ואתה בלי מעילים נורמאליים לבננות, אז להתחיל לחפש מקום לקנות מעיל, ו"חבל, יש להן המון בארץ", ו"חבל שלא הבאתי איזה פליז אחד לכל אחת וגמרנו"… מזל שבסוף מצאנו איזה חנות הכל-בדולר הגונה וקניתי שני פליזים כעורים אך זולים ששימשו אותנו נאמנה והשקיטו לי את המצפון). וגם אם בונים על לעשות כביסה. רוב הבגדים שלקחנו היו בגדים של הבננות, ועדיין לא היו לי בשבילן מספיק בגדים חמים (בגדי קיץ דווקא היו לי).

להביא הרבה חיתולים והרבה מגבונים. אנחנו ארזנו לפי חישוב של 5 חיתולים ליום. שזה בד"כ יותר ממה שהשתמשנו בפועל (הורים מזניחים שכמונו) אבל אף אחד לא רוצה לבזבז זמן על לחפש סופר שיש בו בדיוק את החיתולים האהובים עליו (ועוד לא במבצע!). לעלמיק הבאנו שלוש חבילות של "אסלוניות" מניילון/נייר לשרותים ציבוריים והשתמשנו בשניים בודדים בלבד. היא איכשהו תמיד העדיפה להתאפק ולחכות לחדר. (או לאוטוסטרדה). 

אוכל: להתגמש. זאת העצה הכי חשובה שיש לי, במיוחד כי זה הדבר שהכי התקשתי בו. כשנסענו עם עלמיק לאיטליה הסתדרנו בקלי-קלות. בכל פינה יש אוכל מעולה, הכל טעים, מהיר, מזין (פסטה ואנטיפסטי, מעוך במזלג, והילדה מסודרת) בהולנד עם תמרול היה כבר הרבה יותר קשה. אוכל הרחוב בהולנד די גרוע+לא מזין=רגשות אשמה שלא עוברים עד היום לאמא. הבאנו מהארץ הכל בשביל לקנות מנות מוכנות / לבשל ולתת (בלנדר סטיק, צלחת, מזלג, תרמוסים קטנים לשמירה על החום/קור) אבל מה אני אמעך לה? צ'יפס עם מיונז? אז רוב הזמן היא אכלה רסק תפוחים שהבאנו מהארץ, והרבה פתי-בר. וכן, עד היום אני מרגישה רגשות אשמה על זה. אז אני אומרת: שבועיים היא אכלה לא טוב! לא נורא, היה לה כל כך כיף ביחד איתנו, היא בטוח כבר סלחה לי על זה.

ו… לא לאכול שלוש ארוחות ביום במסעדה. על אף הרצון שלנו לחופש (חופש גם מהכנת אוכל) לשבת שלוש פעמים ביום, ולהזמין, ולהתלבט, ולחכות למנה… בזבוז זמן וכסף. לקנות בסופר בתחילת הטיול או בכל יום בדרך כמה דברים בסיסיים וחלק מהארוחות לאכול בחדר / בדרך. קורנפלקס בחדר, סנדויצ'ים בצהריים, או ירקות חתוכים ולחם עם גבינ"צ בערב. ופירות ונשנושים כמובן, לכל מקרה של רעב שתוקף באמצע היום.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

עגלה ומנשא. גם אם אתם פחות משתמשים בארץ בעגלה, בחו"ל יש הרבה הליכות (גם אם לא רוצים) ותמיד כדאי שתהיה אפשרות לקטנטנים לנוח. אנחנו הגדלנו והבאנו שתי עגלות לטיול להולנד (גם לעלמיק בת ה-3) אבל לצערנו העגלות בחרו שלא לטוס להולנד עם המזוודות אלא להתעכב לכמה ימים נוספים ברומא. אחרי שחיכינו שלושה ימים קנינו עגלה (שלישית!), וככה גילינו שבעצם, באין ברירה, גם עגלה אחת מספיקה לשתי בננות (לפי שיטת: מי שיותר עייפה יושבת) ואפילו יותר קל להתנייד ככה. חזרנו ארצה עשירים בעגלות, ונראנו כמו משפחה מרובת ילדים בטיסה מברוקלין (שלוש עגלות, מנשא, שלוש מזוודות, טרולי, שני תיקי גב, סווטשרטים ומעילים…. ) מזל שהפעם לא הבאנו כיסאות לאוטו.  ובעניין כיסא בטיחות לאוטו: אפשר לשכור מסוכנות השכרת הרכב כיסא לאוטו במחיר ממוצע של 50 יורו לכיסא. יתרון: לא צריך לסחוב בנוסף לכל גם כיסא מהארץ. (דבר שבחברות מסויימות מחליף מזוודה. זאת אומרת שאם לוקחים כיסא מותר להביא מזוודה אחת פחות או שמשלמים קנס). חסרונות: אתם לא יודעים איזה כיסא תקבלו (מבחינת איכות ובטיחות), וגם הנסיעה בארץ במונית לשדה התעופה (או נסיעות במוניות בחו"ל) היא ללא כיסא בטיחות. say no more. פחד אלוהים.

ההתלבטות הגדולה של לבחור טיסות לילה או יום. עד היום אין לנו מסקנה ברורה בנושא. ניסינו טיסת לילה: בשאיפה שהבננות ישנו אותה ונגיע ליום חדש. אבל סביר להניח שאנחנו לא נישן ונתחיל את הטיול מרוטים. ואם הן לא ישנו? אז כולנו נהיה מרוטים, ואי אפשר לעשות צ'ק-אין למלון עד שעה מסויימת ולנוח שם…. וצריך ללכת לקחת את הרכב השכור… בקיצור יום קשה ביותר. אז ניסינו טיסת יום עם קונקשן: בשאיפה שנקום בבוקר הטיסה כמו בני אדם, ניסע לשדה התעופה, נעביר את הטיסות והקונקשנים במשחקים, ונגיע בשעה סבירה למלון (אפילו הזמנו מלון בשדה התעופה וקבענו לאסוף את הרכב רק למחרת). אבל יום שכולו טיסות והמתנות, אפילו עם הבידור הטוב ביותר הופך ליום ארוך וקשה ביותר. (ואז גם צריך לשבת לחכות לעגלות האבודות ולמלא טפסים). בקיצור, לנושא הזה עוד לא מצאנו פתרון. 

לגבי טיסת חזור: זה כבר לא כל כך משנה, כי חוזרים הביתה. מה שחשוב זה לנסות להגיע לסוף-שבוע / לקחת יום חופש מהעבודה ביום החזרה כי צריך לנוח מכל החופשה הזאת (:

עם כל ההתרגשות מהבלוג החדש לקח לי הפעם המון זמן להגיע להסתכל על התמונות שלנו מהחודש האחרון. ובדצמבר תמר חגגה שנה!

שנה זה לא סתם יומולדת. שנה זה יום הולדת מרגש במיוחד.

התכוננו מראש. בדצמבר אי אפשר לעשות בריכה ועל-האש לחברים. צריך לחשוב על אופציה שיהיה קר ונצטרך להשאר בפנים.

אבל יצא אחלה יום. יום שמשי ונעים.

אז את רוב הבוקר בילינו באמת בחוץ על הדשא החדש

אכלנו עוגה

תמר חילקה הפתעות וקיבלה מתנות

היה יומולדת משפחתי, קטן ונעים.

ולמרות שתמרול היתה עקוצה כולה… יצאו אחלה תמונות

והעיקר: שכלת יום ההולדת נהנתה

מזל טוב תמרול-תעלול!