היום נפתחה שנת הלימודים 2026-2027.

היום ציינו במשפחה שלנו שלושה דברים משמעותיים:

1. יש לנו שתי ילדות בתיכון.
2. יש לנו ילדה בכיתה י'.
3. יש לנו ילדה בבית ספר ציבורי.

ולפירוט:

1. יש לנו שתי ילדות בתיכון. זהו. אין יותר בית-ספר יסודי. בית ספר? אין יותר גן, גם את זה עוד לא לגמרי עיכלתי. יש לי חברים שעדיין שמורים לי בטלפון בתור "ירון אבא של ליה גן תמר". אולי הגיע הזמן לעדכן אחרי הבוקר, כשליה ותמר צעדו ביחד לתיכון.
   בית-ספר התיכון מתחיל פה בכיתה ח', וכן, תמר הציפור בת ה-12.5 הולכת לאותו בית ספר עם י"ב'ניקים ג'בארים.
2. מה שמוביל אותי לזה שעלמה התחילה כיתה י'. איך זה יתכן?! כיתה י' זכורה לי ככיתה עמוסת שיעורים ומקצועות, מערכת מלאה שעות-אפס ושעות שביעית ושמינית, כדי להספיק ללמוד הכל לפני בחירת המגמות בכיתה יא'. פה זה עובד אחרת, אין מגמות, אבל עלמה עושה מתמטיקה ומדעים מתקדמים, של כיתה י"א, מה שאומר שהיא עושה math 11 – שהציונים שלהם כבר "נחשבים" לאוניברסיטה (קולג' של ארה"ב הוא פה אוניברסיטה). אבל בלי לחץ.
3. תמר בחרה ללכת לתיכון ציבורי. היא התקבלה לכיתת "מיני סקול" שזו כיתה אחת בכל שכבה, שהיא מתקדמת יותר ועוסקת באופן מעמיק בחלק מהמקצועות. התיכון "טאפר" במרחק 150 מטר מהבית שלנו.  תמר הולכת ברגל לבית-ספר (לא קרה מאז שעברנו לפה למעט השנה בישראל) ולא לובשת מדים לבית הספר (לא קרה לה מאז גן טרום-חובה).
   זה שינוי גדול עבורה, התחלה חדשה, כיתה חדשה, בית ספר חדש. יש לה חברה אחת (ליה) שאיתה בשכבה, וזהו.
   אבל זה גם שינוי גדול בשבילנו (בשבילי!). לא עוד בית-הספר היהודי, בקהילה שלנו, שאני מכירה את בית-הספר, את הצוות ואת התלמידים. הבניין נראה לגמרי כמו תיכון מסרטי נעורים אמריקאים עם מסדרונות ארוכים וקירות מכוסים בעשרות לוקרים, וממש כמו בסרטים כולם שם מדברים אנגלית (:
   וזה תיכון – זה שלה. אני לא נכנסת לראות את הכיתה, אני לא מדברת עם המורה, אני לא מלמדת שם פעמיים בשבוע ויכולה לעבור ולהציץ בפרוייקט שלה שתלוי על הקיר.
   אני לא מכירה את ההורים, לא תהיה לנו קבוצת וואטסאפ לעידכונים וקיטורים כמו שיש בתיכון היהודי.
   ולא כל התלמידים יהודים.
   אם היא תפגוש גילויי אנטישמיות היא תצטרך להתמודד לבד, לפחות עד שתספר.

או כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי – המשפחה שלנו עוברת "קפיצת גדילה". ואני יודעת שכמו בקפיצות גדילה שהיו להן כשהיו תינוקות – צריך לנשום עמוק ולהתרגל לשינוי שהן עוברות, לעזור איפה שאפשר ולקבל אותן בזרועות פתוחות בצד השני. בוגרות יותר.

אני גאה בהן כל-כך! בכל אחת בבחירות שהיא עשתה וברוח הטובה שהן מתמודדות עם האתגרים.

בננות שלי. שתהיה שנה טובה! שנה מלאה בסיפוק וחברים, והלוואי שתאהבו את בתי הספר שלכן ותהנו בהם.

ולכולנו – שתהיה שנה טובה, ושתהה זו שנת השינוי!

לפוסטים קודמים על תחילת שנת הלימודים (בוונקובר):  בשנה שעברה – שנת לימודים שוב בוונקובר 2025, בבית החדש, בשנת 2021, שתהיה יפה ושונה השנה 2020 לימודים בשנת קורונה, כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו 2019, ספירת המלאי 2018, סיום החופש הגדול 2017, סיום החופש הגדול 2016, היום הראשון בגן 2015
בשנה בישראל: אחד בספטמבר בישראל

פורים 2024. המלחמה, החטופים, ופורים היה כבר לפני שבועיים.
אני מעלה את הפוסט בשביל המסורת, הנוסטלגיה, והזיכרון הפרטי שלי. וגם כדי להספיק, מי יודע מה יקרה מחר.
השנה הבנות החליטו על תחפושות, והכינו אותן לבד. כתבתי על זה כבר גם בשנה שעברה, שהשרביט עבר בגאון לדור הבא, וזה כיף ומשמח. בחודשים האחרונים נסעתי ארצה שלוש פעמים, ואחרי הפעם האחרונה חזרתי ואמרתי לבנות: עוד חודש פורים, וזו בערך היתה תרומתי היחידה לאירוע. תיקון: הלכתי עם עלמה וחברותיה פעם אחת לדולר סטור, עזרתי לה להזמין דברים לשלושתן באמאזון, ותפרתי סינר לתמר.
בכל שנה אני מתנדבת לצלם את קרנבל פורים בבית הספר – כי אני כל-כך אוהבת את החג הזה. גם השנה, זו היתה הפעם היחידה שהבנות התחפשו, וגם אני באתי מחופשת, אם כבר. הכי כיף לי לראות את כל הילדים מחופשים בכל מני תחפושות, וזה מזכיר לי כמה אהבתי את הפורימון בבית ספר שלי כשהייתי ילדה! זה היה הערב הכי כיף בשנה. גם פה בבית הספר עושים קרנבל מאוד כייפי, עם מתנפחים, ואמני קרקס, עם קוסם לשכבות הצעירות, וקריאת מגילה (זה בית ספר יהודי סה"כ), ואזני המן, ודוכנים שהמורים מפעילים, ותחפושות יפות וצבעוניות. וזה כיף ומשמח, ואפשר לא לחשוב על דברים אחרים למשך כמה שעות טובות.

תמר: אמה ילדת הכפר

מי היא אמה? תשאלו את תמר, אני לא מכירה. אבל תמר ידעה איך היא נראית, מה היא לובשת, ומה היא מחזיקה. היא ציירה את הסקיצה, בחרה חצאית מארגז התחפושות העצום שלנו, חולצה מהארון שלי – שאמא שלי תפרה לעצמה בשנות ה-70, סינר שתפרתי לפי ההוראות שלה, ומטפחת שהיא קישטה בעצמה בגן בתור כיסוי לחלה. גם היא חיכתה שנים בארגז התחפושות לרגע החגיגי הזה.

אגב הראתי לה שגם אני בערך בגילה התחפשתי לילדת כפר. זו היתה ילדה בהשפעת "בית קטן בערבה" שהיתה הסדרה האהובה עלי בזמנו, וגם הראתי לה את שיר הפתיחה. הסינר שתפרתי היה בהשראת הסינר שאמא שלי תפרה לי לתחפושת ההיא.

תמר אמרה מראש שלא אכפת לה שאף אחד לא ידע למי היא מחופשת, העיקר שהיא יודעת. וכך היה. אני מתה על הילדה הזו.

רושמים על פנקס שהוא פרסומת לסוכני נדל"ן

עלמה: פייה

כמיטב המסורת עלמה, עלמה ואלי התחפשו יחד. עלמה ואלי מתחפשות ביחד מאז שהפכו לחברות בכיתה ג', ובשנה שעברה בכיתה ו' עלמה ח' הצטרפה, ומאז הן שלושתן ביחד. בשנה הבאה הן יתחילו פה תיכון, ולנו יש תכניות אחרות, אבל אולי המסורת תמשיך בכיתה ט'? בואו נהיה אופטימיים. הרי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר, אבל אפשר לפחות לקוות.

הבנות בכיתה ז'. עלמה בדיוק עברה אותי בגובה. הן בחרו את האקססוריז מאמאזון והזמינו אלינו הביתה. אני שמחה שהיא עדיין אוהבת להתחפש, ושמחה שהתחפושות שלהן לא פרובקטיביות – כמו שנוטות להתחיל לקרות בשלב מסויים. שלוש פיות צבעוניות וחמודות. ועלמה עדיין אוהבת ירוק. מתה על הילדה הזו.

וזהו. אפילו לא קמנו מוקדם לצילומים. התלבשנו, הזזנו את הספה לצילום ויצאנו לבית-הספר.
1000 תמונות של ילדים מחופשים ושלוש שעות אחר-כך כבר המשכנו בדרכינו.
עלמה פגשה את נציג קק"ל בבריטיש קולומביה – הוא הציג לה את התכניות של JNF לגיוס כספים להקמת מרכז סיוע נפשי בכיסופים שישרת את כל תושבי עוטף עזה. היא מגייסת כסף באמצעות אפייה ומכירת עוגיות, כחלק מפרוייקט MVP שעושים בבית הספר בכיתה ז'. היא שאלה אותו שאלות והוא הציג בפניה את הפרוייקט במטרה לשכנע אותה לתרום את הכסף שהיא מגייסת לפרוייקט הזה..

ושתי הבננות החליפו בגדים ונשארו לחזרה לקראת המיוזיקל.

שבוע ויומיים אחר-כך שתי הבננות שלי כיכבו במיוזיקל יפהפה שהבית ספר שלהן העלה, וכבר היו דמויות אחרות לחלוטין. ועל כך, בעזרת השמש, בפוסט הבא.

לכל הרעיונות שלנו לתחפושות, גם כאלה שהן הומור פנימי: גלידה ופופ-אקדמי,  m&m ופינגווין אדום, קטשופ וצ'יפס וארנבים, מלחיה ופלפליה וקרמיט הצפרדע, מאמה-מיה: דונה והדיינמוס, הגמד קרשינדו והנסיכה בל, דמבו, טינקרבל וגפילטע-פיש, שמש ירח וכוכבים, שוקולד-מנטה-מסטיק, מגוון רעיונות לתחפושות זוגיות ומשולשות: מיץ פטל, ג'ירפה ואריה, האריה שאהב תות, צ'ה-גווארה ופידל קסטרו, פרת משה רבינו, סופרמנית קטנה, אבא מלווה וילדה בטיול שנתי – כולן בפוסט הזה. פוסטים נוספים על פורים: תחפושות משפחתיות, וארגז התחפושות שלנו, ופורים בברלין