"הולכים היום אחר הצהריים לפארק. מי בא?"

זהו תוכן ההודעה שנרשמה אחה"צ בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. הפארק: הפארק הלאומי ברמת גן. ההולכים: אנחנו (רם, הבנות ואני). שמחו להצטרף: שתי הסבתות (האמהות שלנו).

רם ואני גילינו מחדש את הפארק הלאומי ברמת גן אחרי הלידה של עלמה. פתאום, אחרי שהיא נולדה, חשנו צורך לצאת איתה לאיזה פארק, משהו ירוק, ללא לכלוך של עצי פיקוס ולשלשת יונים (שני דברים שהגינות באיזור שלנו מתאפיינות בהם). עלמיק גם היתה ממש פיצקית, ונבהלה מכל הרעש וההמולה של רחוב ביאליק ההומה.

להמשיך לקרוא ←

במסגרת ימי-הכיף שלי ושל עלמה, ובהמלצת רועי מעיין המורה האחד-והיחיד שלי לקרמיקה, לקחתי את עלמיק איתי לסדנת הקרמיקה שלי. השיעורים בסדנא של רועי מעיין הם שיעורים פתוחים, בהם כל אחד יוצר בחומר לפי רצונו, בקצב שלו, ובהדרכתו של רועי. אנשים עובדים במקביל בסוגי בנייה שונים: אבניים, פיסול, משטחים, כלים עשויים מחוליות וכו'. בעצם בכל שיעור כל אחד נמצא בשלב אחר של יצירה. התלמידים עובדים על כלים ופסלים לפני שריפה / אחרי שריפה ראשונה / לפני ואחרי צביעה וכו'. זה מאוד מפרה ומעניין לראות כל כך הרבה יצירה מסביבך.

לקחתי את עלמיק איתי לשני שיעורים.

בשיעור הראשון עלמיק נכנסה חצי-מבויישת, מכירה את סבתא אסתר, מזהה את רועי (הוא גם חבר וגם באה איתי פעם לצלם לו) מפחדת לגעת באבניים. לפני כמה חודשים היה לי איזה חתך ביד וכשהיא שאלה אותי "איפה קיבלתי את הפצע" סיפרתי שנדקרתי ממשהו בשיעור קרמיקה. זהו. מבחינתה הנושא היה סגור – היא לא רוצה לגעת באבניים. היא שמחה מאוד כשסיפרתי לה שנעשה יום כיף ביחד, היא מאוד אוהבת את הימים האלה. אבל אמרה שהיא "לא תעשה קרמיקה", אלא רק תסתכל ותהיה עם סבתא.

להמשיך לקרוא ←

רם הגיע אלי עם תחביב של "לנוח בצהריים". כסטודנט צעיר שהיה, "צהריים" היה מונח זמן מאוד רחב. הוא יכול היה להרדם לשעה בין שבע לשמונה בערב, ואז להמשיך כרגיל. גם ההגדרה של "לישון" בצהריים היתה מן הגדרה פלואידית כזו. "ישבתי לקרוא קצת ופתאום נרדמתי…" – כאלה. אבל זה היה תחביב ממש מבוסס, שכשמתאפשר הוא היה משקיע בו זמן ("בזבוז זמן!" חשבתי בפולניות), וכסף (אחד השיקולים בבחירת הספה לסלון היה מידת הנוחות לישון עליה. בהמשך זה התברר כחכם כשזו המיטה הנוספת היחידה בבית). אני לעומת זאת, שנאתי לנוח בצהריים. בשביל מה להתעורר פעמיים ביום?! מספיק קשה לי לקום פעם אחת בבוקר.

מאז זרמו הרבה מים, רם עשה התמחות, עלמה נולדה, ואז גם תמר, שעות השינה בלילה התקצרו, ובכלל שעות הפנאי. נהיה קשה לרם להקדיש זמן לתחביב, אבל כיוון שהיכולת לישון בכל שעות היום אף התחזקה (חיי המתמחה רצופות תורניות ועייפות כרונית) מצאו להם זמן עלמה ואבא רם לישון ביחד.

להמשיך לקרוא ←

בין החופשה של הבננות – לאריזה לונקובר – לביקור של אחותי ומשפחתה בארץ ובילויים יומיומיים יחד –  להודעה לבננות שאנחנו עוברים – לארוחות חג, ועוד חג, ועוד ארוחה משפחתית, ועוד יומולדת, לסרט שצילמנו על ההורים שלי ועוד צריך לאסוף המון חומרים – למפגשים משפחתיים שנגמרים ב-"נו אז נראה אתכם שוב לפני הטיסה?!" – לחופשה של רם במלדיביים – לסדנת צילום שסגרתי בספונטניות לא אופיינית עם חברה טובה והנה עוד רגע זה קורה – לגמילה של תמר מחיתולים – לסיום פרוייקטים קודמים וצילום עבודות אחרונות פה בארץ כי תכף אין לי פינה לשבת לעבוד בה מרוב בלגאן – להמשיך לקרוא ←

יום אחד קיבלנו ערסל. ערסל ישיבה, שגיסתי וגיסי המהממים מעיין ויאיר הביאו איתם מחופשה בקוסטה-ריקה (או משהו כזה). הערסל נתלה על חגורת הבטון היחידה שיש במרפסת, בדיוק מול הדלת.

ערסל.

מה עושים בערסל?! (שאלתי בפולניות)

להמשיך לקרוא ←

מה לעשות, אני נשואה לאוהד. בילדותו הוא אהד את "הכוח/רמת גן" (כדורגל), ולאחר כמה שנים של יאוש מתמשך הוא העביר את תקוותיו ל"מכבי/תל אביב" (כדורסל).

יש לו מנוי למשחקי מכבי, ובכל פעם שיש משחק מעניין / גיא מבריז לו הוא מציע לי להצטרף. זה באמת נחמד, אני מודה, כל האדרנלין וזה, אבל בדרך כלל אין לי כוח (למה לא לשבת בבית על המחשב אם כבר יש לי ערב פנוי?!). בפעם האחרונה שהלכתי זה היה בדצמבר 2013. עשרה ימים לפני שילדתי את תמר. בקושי עליתי במדרגות על ליציע (של החוליגנים ו) שלנו. 
מאז רם לקח את עלמה פעמיים למשחק, ואני ותמרול עודדנו מהבית. והנה, אחרי כמה חודשים של קיטורים על העונה הגרועה של מכבי, ועל זה שהם לא קובעים שום משחק לשעה "נורמאלית" (19:30) ביום ראשון שעבר זה קרה: הלכנו למשחק ארבעתינו.  להמשיך לקרוא ←

מה חשוב בתחפושת?

תחפושת טובה על-פי עלמה: הרבה נצנצים, שרביט, כתר, חצאית או שמלה באורך הקרסול. כל השאר שולי.

תחפושת טובה על-פי תמר: "בגל גו" (=בגד גוף), "ניוני (=גרביונים), "זה שלי" (=גלימה), "צאי" (=חצאית), "הוקוס פוקוס" (=שרביט), "ברווזיים" (=כפפות), ובנוסף כל מה שעלמה לובשת (או עושה או אומרת, מה זה משנה)…

תחפושת טובה בעיני: תחפושת "מגניבה" =הצלחנו להתחפש עוד שנה ביחד, אני הייתי עסוקה בהכנות במקום לדאוג מונקובר, הבנות שמחו להתחפש ביחד איתי ולא התעקשו על אנה ואלזה. (למה לא אנה ואלזה? אני לא יודעת לתפור עד כדי כך טוב, וגם כי לי היה נשאר להיות אולוף).

להמשיך לקרוא ←

עוד רעיון שייבאתי מאחותי ומשפחתה מונקובר הוא ארגז התחפושות המשפחתי. מדובר בארגז תחפושות המכיל תחפושות ישנות, כובעים, אקססוריז, גלימות, חצאיות שיצאו משימוש, כתרים, שרביטים, פאות, וכל מה שיכול לשמש כתחפושת לעת מצוא.

כשביקרנו עם עלמיק בפעם הראשונה בונקובר האחייניות המתוקות שלי לקחו את עלמה בת השנה-וחצי לחדר, ואחרי כמה דקות היא יצאה לבושה כנסיכה, מרוצה כולה מתשומת לב ומהשמלה הארוכה והמפוארת. אחרי כמה דקות כשנמאס לה הן הלכו להחליף ושוב היא יצאה, הפעם מקושטת סרטים ולבושה בתחפושת הליצן שאמי תפרה לפני שנים לאחותי. (לפני שנים הכוונה ארבעים שנה כזה).

נסיכה

תחפושת ליצן בת 40

להמשיך לקרוא ←

פברואר. כל היום אני שומעת ברדיו את הפזמון: "דרום – אדום, דרום – אדום, חג הכלניות בצפון הנגב".

צריך לנסוע ל"דרום אדום" אני אומרת לרם.

כי תכף יגמר.

לפני שנתיים נסענו, והמראה המלבב של מרבדי הכלניות הפורחים, ממלאים את שדה הראייה מקצה לקצה…

היה באמת משובב נפש.

תמרולי בת חודשיים

אבל כנראה במודע או שלא, לא מצאנו את ההזדמנות. בין השבתות שרם עובד, לשבתות הגשומות, ולשאר הפעילויות המשפחתיות, איכשהו זה לא יצא. אמרנו שניסע בשישי, כדי לא להכנס לפקקים המטורפים שיש שם בשבת, אבל לא הצלחנו לתאם עם שאר החברים. אמרנו שנקום ממש מוקדם כדי לא להתקע בפקקים, אבל בשבת בבוקר – אין סיכוי שנצליח לקום מוקדם. בקיצור: כך או כך, הרעיון של שעתיים בפקקים בשביל לראות כלניות (עד כמה שהן יפות ואדומות) ניקר כל הזמן וסיכל את התכנית.

אז טיילנו במקומות אחרים, וראינו כלניות אחרות.

בתל-חדיד ראינו כלניות פורחות מלא-העין.

ובגלל שהגר היתה איתנו קיבלנו שיעור גם על שאר הפרחים והצמחים שניקרו בדרכינו

למדנו על רקפות, מרגניות, סביונים, חרציות, חרדל, צבר, אירוסים, ועוד שיחים ועצים שונים.

חם-קר איפה התותים

אירוסים

הילדים במנוסה

מה זה? נמלה?

כן גם פה יש כלניות

ובגלל שלא עמדנו בפקקים היינו שמחים ורגועים והיה לנו זמן לשחק בכדור,

לעשות פיקניק,

ולהתמלא בתותים.

שוד זוללת את כל התותים

מה צריך יותר?!