"יש לי רעיון!" – עלמה אמרה ערב אחד. ומיד נתנה לתמר פנס, לקחה אחד לעצמה ורצה לכבות את האורות בכל הבית.

להמשיך לקרוא ←

"הולכים היום אחר הצהריים לפארק. מי בא?"

זהו תוכן ההודעה שנרשמה אחה"צ בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. הפארק: הפארק הלאומי ברמת גן. ההולכים: אנחנו (רם, הבנות ואני). שמחו להצטרף: שתי הסבתות (האמהות שלנו).

רם ואני גילינו מחדש את הפארק הלאומי ברמת גן אחרי הלידה של עלמה. פתאום, אחרי שהיא נולדה, חשנו צורך לצאת איתה לאיזה פארק, משהו ירוק, ללא לכלוך של עצי פיקוס ולשלשת יונים (שני דברים שהגינות באיזור שלנו מתאפיינות בהם). עלמיק גם היתה ממש פיצקית, ונבהלה מכל הרעש וההמולה של רחוב ביאליק ההומה.

להמשיך לקרוא ←

רם הגיע אלי עם תחביב של "לנוח בצהריים". כסטודנט צעיר שהיה, "צהריים" היה מונח זמן מאוד רחב. הוא יכול היה להרדם לשעה בין שבע לשמונה בערב, ואז להמשיך כרגיל. גם ההגדרה של "לישון" בצהריים היתה מן הגדרה פלואידית כזו. "ישבתי לקרוא קצת ופתאום נרדמתי…" – כאלה. אבל זה היה תחביב ממש מבוסס, שכשמתאפשר הוא היה משקיע בו זמן ("בזבוז זמן!" חשבתי בפולניות), וכסף (אחד השיקולים בבחירת הספה לסלון היה מידת הנוחות לישון עליה. בהמשך זה התברר כחכם כשזו המיטה הנוספת היחידה בבית). אני לעומת זאת, שנאתי לנוח בצהריים. בשביל מה להתעורר פעמיים ביום?! מספיק קשה לי לקום פעם אחת בבוקר.

מאז זרמו הרבה מים, רם עשה התמחות, עלמה נולדה, ואז גם תמר, שעות השינה בלילה התקצרו, ובכלל שעות הפנאי. נהיה קשה לרם להקדיש זמן לתחביב, אבל כיוון שהיכולת לישון בכל שעות היום אף התחזקה (חיי המתמחה רצופות תורניות ועייפות כרונית) מצאו להם זמן עלמה ואבא רם לישון ביחד.

להמשיך לקרוא ←

בין החופשה של הבננות – לאריזה לונקובר – לביקור של אחותי ומשפחתה בארץ ובילויים יומיומיים יחד –  להודעה לבננות שאנחנו עוברים – לארוחות חג, ועוד חג, ועוד ארוחה משפחתית, ועוד יומולדת, לסרט שצילמנו על ההורים שלי ועוד צריך לאסוף המון חומרים – למפגשים משפחתיים שנגמרים ב-"נו אז נראה אתכם שוב לפני הטיסה?!" – לחופשה של רם במלדיביים – לסדנת צילום שסגרתי בספונטניות לא אופיינית עם חברה טובה והנה עוד רגע זה קורה – לגמילה של תמר מחיתולים – לסיום פרוייקטים קודמים וצילום עבודות אחרונות פה בארץ כי תכף אין לי פינה לשבת לעבוד בה מרוב בלגאן – להמשיך לקרוא ←

יום אחד קיבלנו ערסל. ערסל ישיבה, שגיסתי וגיסי המהממים מעיין ויאיר הביאו איתם מחופשה בקוסטה-ריקה (או משהו כזה). הערסל נתלה על חגורת הבטון היחידה שיש במרפסת, בדיוק מול הדלת.

ערסל.

מה עושים בערסל?! (שאלתי בפולניות)

להמשיך לקרוא ←

מה לעשות, אני נשואה לאוהד. בילדותו הוא אהד את "הכוח/רמת גן" (כדורגל), ולאחר כמה שנים של יאוש מתמשך הוא העביר את תקוותיו ל"מכבי/תל אביב" (כדורסל).

יש לו מנוי למשחקי מכבי, ובכל פעם שיש משחק מעניין / גיא מבריז לו הוא מציע לי להצטרף. זה באמת נחמד, אני מודה, כל האדרנלין וזה, אבל בדרך כלל אין לי כוח (למה לא לשבת בבית על המחשב אם כבר יש לי ערב פנוי?!). בפעם האחרונה שהלכתי זה היה בדצמבר 2013. עשרה ימים לפני שילדתי את תמר. בקושי עליתי במדרגות על ליציע (של החוליגנים ו) שלנו. 
מאז רם לקח את עלמה פעמיים למשחק, ואני ותמרול עודדנו מהבית. והנה, אחרי כמה חודשים של קיטורים על העונה הגרועה של מכבי, ועל זה שהם לא קובעים שום משחק לשעה "נורמאלית" (19:30) ביום ראשון שעבר זה קרה: הלכנו למשחק ארבעתינו.  להמשיך לקרוא ←

מה חשוב בתחפושת?

תחפושת טובה על-פי עלמה: הרבה נצנצים, שרביט, כתר, חצאית או שמלה באורך הקרסול. כל השאר שולי.

תחפושת טובה על-פי תמר: "בגל גו" (=בגד גוף), "ניוני (=גרביונים), "זה שלי" (=גלימה), "צאי" (=חצאית), "הוקוס פוקוס" (=שרביט), "ברווזיים" (=כפפות), ובנוסף כל מה שעלמה לובשת (או עושה או אומרת, מה זה משנה)…

תחפושת טובה בעיני: תחפושת "מגניבה" =הצלחנו להתחפש עוד שנה ביחד, אני הייתי עסוקה בהכנות במקום לדאוג מונקובר, הבנות שמחו להתחפש ביחד איתי ולא התעקשו על אנה ואלזה. (למה לא אנה ואלזה? אני לא יודעת לתפור עד כדי כך טוב, וגם כי לי היה נשאר להיות אולוף).

להמשיך לקרוא ←

עוד רעיון שייבאתי מאחותי ומשפחתה מונקובר הוא ארגז התחפושות המשפחתי. מדובר בארגז תחפושות המכיל תחפושות ישנות, כובעים, אקססוריז, גלימות, חצאיות שיצאו משימוש, כתרים, שרביטים, פאות, וכל מה שיכול לשמש כתחפושת לעת מצוא.

כשביקרנו עם עלמיק בפעם הראשונה בונקובר האחייניות המתוקות שלי לקחו את עלמה בת השנה-וחצי לחדר, ואחרי כמה דקות היא יצאה לבושה כנסיכה, מרוצה כולה מתשומת לב ומהשמלה הארוכה והמפוארת. אחרי כמה דקות כשנמאס לה הן הלכו להחליף ושוב היא יצאה, הפעם מקושטת סרטים ולבושה בתחפושת הליצן שאמי תפרה לפני שנים לאחותי. (לפני שנים הכוונה ארבעים שנה כזה).

נסיכה

תחפושת ליצן בת 40

להמשיך לקרוא ←

תמרול.

הקטנה הזאת כבר בת שנתיים. שנתיים ושלושה חודשים למען האמת. להמשיך לקרוא ←