שנה וחצי למנאייק

כבר שנה וחצי.

רק שנה וחצי.

ידענו על הרילוקיישן כמעט שנה וחצי לפני. שנה ומשהו של הכנות, התרגשות, ציפייה, לחץ, חששות, ואז עוד ועוד הכנות, ובסוף הגענו.

אנחנו פה שנה וחצי.

מרשמלו גלית לוינסקי

לפני כחודש קיבלנו את האישור לשנה השלישית והאחרונה. עזבו, סיפור ארוך של אישורים וחוקים קנדיים המגבילים את אישור העבודה של רם כרופא לשלוש שנים מקסימום. כן, מותר לו ללכת לעבוד במקדונלדס, אבל אם ירצה לעבוד כרופא יצטרך לעבור את כל ההתמחות ברפואת ילדים מחדש. אז לא.

אז נשארה עוד שנה וחצי.

איך זה שאני כבר מתגעגעת להווה שלי?

מרשמלו גלית לוינסקי מרשמלו גלית לוינסקי

אולי בגלל שבמשך חצי-השנה הראשונה בעיקר ניסיתי להסתדר, להרגיש שייכת, למצוא שגרה, למצוא עיסוקים, להרשות לעצמי לא לעבוד, לעזור לבנות להרגיש שייכות, להבין את עצמי בתפקיד אמא-עקרת-בית-משענת ולהנות ממנו. להרשות לעצמי להנות.

מרשמלו גלית לוינסקי

אולי כי אני אדם ששונא שינויים, והנה, כשסופסוף התחלתי להתרגל, אני מתחילה לחשוב על החזרה ארצה. הרי גם לזה צריך להתארגן. איפה נגור? לאיזה בית ספר עלמה תלך? תמר תעלה לכיתה א' או שתעשה גן חובה שוב בישראל (בתור ילידת ה-15 בדצמבר)? זה נראה לי כמו לא-נודע אחד גדול ומאיים, רילוקיישן בפני עצמו.

מרשמלו גלית לוינסקי

אולי כי אני אדם כה נוסטלגי. אני צלמת, ומצלמת בלי סוף. אבל כל החיים אני גם עוצרת ברגעים מסויימים ואומרת לעצמי: תצלמי לך את הרגע הזה בראש, הוא לא יחזור". אני מתגעגעת כבר בזמן שהרגעים קורים.

מרשמלו גלית לוינסקי מרשמלו גלית לוינסקי

אולי כי טוב לנו פה. לא הכל מושלם, אני יודעת שדרך הבלוג-והפייסבוק-והאינסטגרם הכל נראה כמו חלום. וזה באמת חלום שמתגשם. אבל כמו בכל מציאות יש גם קשיים, ואכזבות, וריבים, ושגרה, והרבה הרבה חורף אפור וגשום.

מרשמלו גלית לוינסקי

אולי כי קשה להתגעגע לארץ מכאן. קשה לקרוא Ynet מבלי להתבאס, קשה לשמוע התבטאויות של שרים, הפגנות, וכל האיוולת הזו שמתרחשת ואני מרגישה רחוקה ולא שייכת אליה. איך אנשים חיים תחת הממשלה הזו? איך הם נותנים שיתייחסו אליהם ככה? איך? כמו שגם אני חייתי ואשוב ואחיה.

מרשמלו גלית לוינסקי

אולי כי זה היה חלום של כל-כך הרבה שנים, שעכשיו כאנחנו חיים אותו, הזמן רץ (כמו שתמיד) וההרגשה היא שרק-התחיל-תכף-נגמר.

מרשמלו גלית לוינסקי

וכשהתגשם החלום הזה מה יהיה החלום הבא?

כבר שנה וחצי. רק שנה וחצי. עוד שנה וחצי.

מרשמלו גלית לוינסקי מרשמלו גלית לוינסקי מרשמלו גלית לוינסקי

מרשמלו גלית לוינסקי
לפוסטים נוספים בנושא: לפוסט של חצי שנה בונקובר, לפוסט של שנה בונקובר
את המרשמלו המגניב הזמנתי מכאן, ולא, לצערי זו לא פרסומת ממומנת…

 

7 מחשבות על “שנה וחצי למנאייק

  1. הכל יחסי בחיים, בשבילכם שנה וחצי זה אוטוטו, בשביל ההורים שלכם זה נצח, העיקר שתנצלו את הזמן לטיולים והנאות.

    אהבתי

    1. רוני יקר. אנחנו מאוד מאוד מאוד מתגעגעים. בכל יום. בכל שיר מצחיק של תמרול שרוצים להשמיע לכם, בכל סיפור מבית-הספר של עלמה. החיים שלנו פה פתחו לנו פרספקטיבה חדשה על איך אפשר לחיות. גם חלק מהכיף זו הידיעה שזו חוויה זמנית וחוזרים בסוף, ככה נהנים בלי מחוייבות גדולה מדי. ידענו מראש שהזמן שלנו פה מוגבל, פשוט הזמן רץ.

      אהבתי

  2. כמי שחיה שנתיים בארהב וחזרה ארצה, תכיני עצמך אכן לשוק תרבותי. לוקח שנה להתאפס מחדש, להפסיק להרגיש כמו עולה חדשה למרות שאת יודעת את השפה. אבל אחרי שנה כולם מוצאים את מקומם מחדש. והחיים פה אינטנסיביים, מטלטלים, עוצרי נשימה (מילולית. יש ימים שאני שמה לב שאני מפסיקה לנשום לרגעים), אבל גם מרתקים ומשמעותיים והמקום הכי טבעי מבחינת השפה והתחושה על העור. וכל זה בלי לדבר על מזג האוויר. ואשר לעיתונות ולדברים ה'גדולים'? דווקא השהות שלנו בחו"ל לימדה אותי להתנתק מכל זה. החיים זה לא מה שביבי אמר או מה שגידי גוב פלט.

    אהבתי

    1. כן, אני מבינה את כל זה ומסכימה. צופה שנת הסתגלות, ואין ספק שזה המקום שמרגיש הכי טבעי להיות בו. פה מההתחלה ועד הסוף מרגיש לי כמו "חוויות". זה לא החיים עצמם

      אהבתי

  3. "אני מתגעגעת כבר בזמן שהרגעים קורים". מזדהה כל כך. החוויה שלכם בקנדה עוברת מהר גם לי, גם לי נדמה שרק הרגע טסתם וששנה וחצי הן בעצם די מעט.

    אהבתי

  4. הי, נהניתי לקרוא את המחשבות המלוות אותך בתקופה זו.
    מבינה אותך מאד ומזדהה לגמרי.
    באמת לא קל כאן ויש רגעים מתסכלים מול המציאות היומיומית ומול המציאות הטלוויזיונית.
    דעתו של בעלי המלומד, שדווקא כן יש השפעה ישירה על התנהגותנו היומיומית זה כלפי זה כפועל יוצא של הנהגה משקרת.
    ביבי ושותפיו..
    אין בפי המלצות.. אני חיה כאן בישראל וכמורה במקצועי, מנסה לחנך דור של בעלי תרבות טובה יותר..
    התמונות של הבנות מקסימות באיכות וגם בתוכן!

    אהבתי

אין כמו תגובות לשמח לבב בלוגרית, יאללה, תחלקו איתי (:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s