פורים בישראל.
כמה טוב שיש את פורים לילדים, אלה שלמדו בשנה וחצי האחרונות מה לעשות באזעקות, פחדו מטילים איראנים, מכתב״מים חות׳ים, ממחבלים מתפוצצים, מחדירות מחבלים הביתה. בנוסף לכל הדאגות הרגילות של ילדים הם התרגלו לחכות בשבתות לשחרור חטופים, מכירים את הסיפור של כל חטוף ששוחרר, מכירים את המראה של ״לפני״ ו״אחרי״, ומתרגשים מסרטוני השחרור של כל אחד ואחת.
ופורים הוא עולם אחר ושמח בתוך שגרה מטורפת וכל-כך מסובכת.
פורים, כמו כל השנה הזו, הוא אחר ממה שהבנות מכירות מוונקובר. הן למדו בבית-ספר יהודי ולכן חגגו את פורים, וגם להן היה ״שבוע פורים״ שכלל ימי התחפשות לאורך כל השבוע וקרנבל פורים חגיגי ביום החג. אבל כאן הכל קצת אחרת, וזה תמיד נחמד להסתכל ולשים לב לדברים השונים. למשל אחרי קרנבל הפורים אתמול היה לנו דיון בבית על תחפושת האינדיאני של אחד המורים. כל צוות ההוראה התחפש לעמים שונים / מדינות שונות. יוון, ספרד, ארגנטינה, ארה״ב. בקנדה כמובן אי אפשר להתחפש לאינדיאני. אסור בכלל לומר ״אינדיאני״, כי זה נחשב פוגעני. המילה הרשמית לאינדיאני בקנדה היא ״אנדיג׳נס״ שמשמעותה ילידים, ובשמונה שנים לא השתמשתי במילה אינדיאני כמו הפעמים שכתבתי את זה בפסקה האחרונה. זה כמו שלא נקרא ״כושי״ לאדם שחור, לכולנו זה נראה הגיוני.
אבל בארץ מקובל לחשוב שכל ״השטויות הפרוגרסיביות האלה״ לא קשורות אלינו, ובכלל האינדיאנים לא מבינים עברית אז מה זה משנה מה אנחנו עושים פה עשרות אלפי קילומטרים מהם. בקנדה בכלל לא מקובל להתחפש לבני עמים אחרים כי זה נחשב cultural appropriation – מושג שכל-כך קשה לי להסביר כי אני לא לגמרי מבינה את הדקויות שלו בעצמי. בגדול זה אומר שאסור שימוש של הרוב בחברה בסממנים של מיעוט בחברה, באופן שלא מכבד אותם או מצהיר על הנוכחות שלהם (של הסממנים החיצוניים). לדוגמא: אישה לבנה שיש לה תסרוקת עם צמות של אישה שחורה
הנה צירפתי הסבר שנעשה בשביל CBC הקנדי
מסכימים או לא מסכימים, זה חלק מהחינוך הקנדי, חינוך שמגיע גם אל המבוגרים.
והעניין הוא לדעתי לא אם מותר או אסור להתחפש בישראל לאינדיג׳נס, אלא היחס של הישראלים לעצמם כ״הכל שטויות״ ״עם הפרוגרסיביות הזו הכל כבר נחשב פוגעני״ ו״חבל שהם לא כמונו. אנחנו קשוחים, אנחנו לא נפגעים משטויות״.
הבנות סיפרו גם על חבורת ילדים שהתחפשו ל״דוסים״ (ככה הם הציגו את התחפושת) והלכו לצעוק שהם לא מתגייסים באיזו כיכר. וגם על ילד שהתחפש לחיריה המנקה הערביה של בית-ספר, שהרבה מילדי בית-הספר וגם כמה מורים (חמור כפליים, חינוך לגזענות ממש) צוחקים עליה בכל יום מחדש.
וזה הקשר. בעיני זה חלק מההתנשאות הישראלית. אנחנו תמיד רואים את עצמינו כיותר טובים. מ כ ו ל ם. גם מישראלים.
לא ידעתי שכל זה יצא ממני.
בכלל התכוונתי לכתוב את הפוסט השנתי שלי על פורים, שהוא המסורת האחרונה שנשארה פה בבלוג – על התחפושות החמודות, ואיך הבנות המקסימות שלי חשבו בעצמן על תחפושת והרכיבו אותה לבד, על היום-כיף שתמר ואני עשינו בנחלת בנימין כמו שעשיתי עם עלמה לפני שנים – קנינו בד אדום וגומי ואקססוריז, ותפרנו ביחד עם סבתא אסתר את המכנסיים, והיא נפגשה עם נגה חברתה ובת זוגתה לתחפושת והן הכינו ביחד את האוזניים והזנב של מיקי ומיני מאוס.
אז הנה :
תמר: מיקי מאוס
אין מה לומר. המיקי-מאוס הכי חמוד בעולם. באופן אובייקטיבי!
עלמה: אליס בארץ הפלאות
האליס הכי יפה בעולם, באופן אובייקטיבי!
היא היתה אליס בארץ הפלאות ביחד עם חברתה הטובה (והלא חובבת פרסום) שהיתה מלכת הלבבות. 
ואני הייתי הארי פוטר. כל האקססוריז קנויים אבל הצלקת במצח אמיתית (: לפני כמה חודשים (בלילה שאחרי שחגגנו האלווין האמת) נפלתי ופתחתי את המצח. אחרי 10 ימים כשהפלסטר של ההדבקה ירד ראיתי את הצלקת – צלקת בצורה של ברק! מיד ידעתי שאני אהיה הארי פוטר בפורים השנה. כמעט לא נשארה צלקת אבל מבחינתי זו היתה התחפושת. וגם ככה אני מתחפשת בשביל עצמי . צילמתי בבית הספר לפחות עוד 6-7 הארי פוטרים אז השתלבתי טוב.
ורק עוד קצת מההכנות:
ולכל הפוסטים על פורים – כי אין כמו פורים בעולם:
גלידה ופופ-אקדמי, m&m ופינגווין אדום, קטשופ וצ'יפס וארנבים, מלחיה ופלפליה וקרמיט הצפרדע, אמה ילדת הכפר ופיה, מאמה-מיה: דונה והדיינמוס, הגמד קרשינדו והנסיכה בל, דמבו, טינקרבל וגפילטע-פיש, שמש ירח וכוכבים, שוקולד-מנטה-מסטיק, מגוון רעיונות לתחפושות זוגיות ומשולשות: מיץ פטל, ג'ירפה ואריה, האריה שאהב תות, צ'ה-גווארה ופידל קסטרו, פרת משה רבינו, סופרמנית קטנה, אבא מלווה וילדה בטיול שנתי – כולן בפוסט הזה. פוסטים נוספים על פורים: תחפושות משפחתיות, וארגז התחפושות שלנו, ופורים בברלין
MyTrueColors גלית לוינסקי 
