אנחנו גרים בוונקובר, בפרובינציית בריטיש קולומביה בקנדה.
בריטיש קולומביה כל-כך יפה שעל כל לוחיות הרישוי של המכוניות כאן כתוב ״ביוטיפול בריטיש קולומביה״. למדינות אחרות בארה״ב ופרובינציות אחרות בקנדה כתוב דברים כמו: אלברטה – "Wild Rose country", איידהו – "World famous potatoes", אונטריו – "Yours to discover", וכד'.
סיפרתי פה רבות על הטיולים שלנו בסביבה הקרובה לונקובר, והקרובה פחות, ועל הטיול הגדול שלנו לרוקיז בקיץ שעבר (חלק ניכר מהשמורות ברוקיז שייכים לפרובינציה שלנו).
השנה בחרנו לנסוע לטיול הקייצי שלנו לוונקובר איילנד, לאיזור טופינו. ונקובר-איילנד הוא אי ששטחו כשטח מדינת ישראל, הממוקם מערבית לוונקובר ול״מיין לנד״ – ליבשת. הוא השטח המערבי ביותר של קנדה. יש סביבו המון ״איי לוויין״ – איים שם בעצמם יעדי טיול וקיט. ביקרנו בו כבר באחד מסופי השבוע הארוכים הראשונים שלנו בקנדה, לפני כשנתיים, אבל אז ביקרנו רק בעיר הבירה ויקטוריה. לפני שנה שטנו לאחד האיים הקרובים לוונקובר-איילנד – גבריולה, והיה כל כך יפה ונעים שאנחנו נחזור אליו שוב באמצע הקיץ.
אז מה יש לעשות בוונקובר איילנד? אשתף במה שאנחנו עשינו בו.
ויקטוריה. (כאן הלינק)
היינו בה כאמור – לסופשבוע ארוך לפני כשנתיים. עיר שקטה וחביבה (שקטה יחסית לונקובר אליה תושבי המקום מתייחסים כאל כרך סואן וצפוף). היה בה פסטיבל מוזיקת פולק חביב להנאת הציבור, שיט מומלץ לצפייה בלויתנים (הם רבים באיזור הזה בגלל שזה לא ממש האוקיינוס או משהו כזה), ופעילויות נעימות כמו גן פרחים ענק במרחק שעה נסיעה, וכד׳. הפעם לא נסענו אליה אלא לאיזור טופינו.
איזור טופינו. (כאן הלינק)
שמעתי המלצות על טופינו עוד כשגרנו בארץ. אפילו שמעתי ש״זה המקום הכי יפה בכל מערב קנדה״. לא הייתי עדיין במספיק מקומות בכדי לצאת בהצהרה כזו, אני רק יכולה להגיד שזה אחד המקומות היפים שראיתי בחיי. ואני הייתי בניו-זילנד.
פורט אלברני. (כאן הלינק)
עצרנו ללילה הראשון בעיירה באמצע הדרך לטופינו, לא כי הדרך ארוכה כל-כך, כמו שאנחנו כמשפחה לא חובבים נסיעות ארוכות. גרנו במלון מתוק שבבעלות זוג מורמונים נחמדים, וטיילנו על המזח הקפוא של הנמל של פורט אלברני, ״הנמל העמוק ביותר בצפון אמריקה!״ כמו שהסביר לנו בעל-המלון. העובדה הזו מאוד הבהילה את עלמה, וניסיתי להסביר לה שגם כך כל הימים באותו גובה – גובה פני הים, וזה לא משנה לנו מה העומק של המים. בכל מקרה, שם התחלנו את טיול הקיץ שלנו, ב- 14 מעלות ורוח קרה. איפה הקיץ?! תהיתי, וזה רק סימן לנו את הכיוון הקריר של הטיול. (יודעת שאתם מקנאים שם בישראל, אבל זה מוזר לארוז פה לחופשה קייצית קנדית, וכצפוי ארזתי מעט מדי דברים ארוכים לכולנו). תכלס׳ – עיירת רפאים טיפוסית לאיזור, מי שעוצר פה בדרך כלל הוא בדרך לטופינו כנראה, ולכן אחרי השעה חמש אחר-הצהריים בקושי רואים אדם ברחוב. מה שכן ראינו היה במבי רועה בצד הכביש. מיד עצרנו להתבונן וארבע מצלמות נשלפו לתיעוד הרגע. האדם היחידי שעבר שם התבונן בנו במבט של ״מי אלה התיירים המטורפים האלה״, כאילו עצרנו בחריקת בלמים לצלם חתול רחוב ברמת-גן.
מה שכן, בדרך לעיירת הרפאים פורט אלבני עצרנו לטיול ביער פיות אמיתי. Cathedral Grove יער של עצי מחט עצומים בגובהם, בני מאות שנים. ראינו כבר יערות יפים בפרובינציה היפה שלנו, אבל זה באמת יער יפה באופן מיוחד. העצים הגבוהים והרחבים, המוני גזעים שנפלו בסופה אחת ענקית ב-1997 מונחים בין השרכים והצמחיה הנמוכה שיכולה לצמוח דרך האור המועט שחודר בין עלוות העצים הצפופה. יפהפה.
את הנסיעה בין פורט אלבני לאיזור טופינו עברנו ביום מעונן וגשום, מה שלא הפריע לנו להנות מדרך עוצרת נשימה, לאורך נחלים, מפלים, נהרות ופסגות הרים (את הפסגות לא ראינו בדרך הלוך, רק בדרך חזור).
איזור טופינו – יוקללת Tofino – Ucluelet (כאן הלינק)
בצד המערבי ביותר של האי ונקובר נמצאת שמורת טבע יפהפה – Pacific Rim National Park, ומשני צידיה שתי העיירות הנ״ל – טופינו ויוקללה. ומה יש בשמורה? כל כולה יערות גשם צפופים ורטובים, השוכנים ממש לאורך רצועת החוף של האוקיינוס. הגאות והשפל בחופים המרהיבים חושפים רצועות חוף חולי ולבן, או סלעי וקשוח, עצים הצומחים ממש על קו המים, והמוני מינים של חיות-יער וחיות-ים.
כל חוף נראה קצת אחרת, לא טיילנו בכולם אבל נראה לי שכל מסלול שהיינו עושים היינו נהנים לא פחות. כשיפה – אז יפה.
ביום הראשון טיילנו בשני מסלולים, וכשחזרנו לבקתה שלנו בעל-המלון סיפר לנו שהמסלול שעשינו בבוקר נסגר אחר-הצהריים עקב דובה שהתנפלה על מטיילים. המטיילים הספיקו לברוח לרכב שלהם, והמסלול נסגר על מנת למצוא את הדובה והגור שלה, אבל אני כבר ידעתי שלא אצליח לישון בלילה.
״גם סביב בקתות המלון מסתובבים דובים״ – הוא טרח להוסיף, ״אבל הם ממש פחדנים, אין צורך להבהל״. יופי, ממש עזרת. ודווקא את הפעמונים לגירוש דובים שכחתי לארוז הפעם.
שני המסלולים הנהדרים הם: Combers Beach Trail – מסלול קצרצר ביער (עם דובה, מתברר), ויציאה לחוף חולי מהמם, Wild Pacific Trail – Lighthouse loop מסלול מעגלי וקליל לצלילי המגדלור שמסמן לספינות כיוונים בערפל הסמיך. זהו מסלול יער קל ומרובה נקודות תצפית נהדרות על החוף היפה.
ואלה התמונות מ-Wild Pacific Trail – Lighthouse loop:
היום השני באיזור היה גשום מאוד, ומעונן לכל אורכו. אם כבר גשם, החלטנו לטייל בתוך יער הגשם. מסלול מצויין בתוך יער הגשם היה- Rainforest B Trail. הפעם כבר יצאנו לדרך חמושים בפעמונים, ועטויים במעילי גשם חד פעמיים. שיואו כמה שיפה שם. מתברר שאיזור זה הוא אחד מהאיזורים הספורים בעולם שיש בו יער גשם ממוזג (בניגוד ליער גשם טרופי). הוא נראה כיער גשם בסרטים, כולל צמחיה עבותה, שרכים, שיחים ומטפסים. היער גשום (בפועל בדיוק ירד שוב גשם), ולח מאוד. פשוט לא חם, אלא נעים.
בדרך חזרה למלון עצרנו גם לראות את הגולשים. טופינו היא עיירת גולשים. הדבר בא לידי ביטוי בתזכורות בשמות המסעדות והמוטלים, בשלטים בצד הדרך, בחנויות שמוכרות ציוד גלישה (רק בקנדה: על אותו מתלה בחנות תלויים בגדי-ים ומעילי-גשם), ובבעל המלון שלנו למשל שנראה, לבוש ומדבר כמו גולש מזדקן. ואכן חליפת הגלישה שלו תלויה לייבוש בכניסה למלון. בקיצור, איפה הם גולשים הגולשים? בחוף Long Beach למשל. מתברר שקצת גשם ממש לא מטריד אותם. כנראה שהזרזיף של ה- Drizzle (גשם אופייני גם לוונקובר) משתלב היטב עם רסס הגלים. החוף הערפילי היה מלא במשפחות וקבוצות גולשים, ולנו נותר רק להתענג על היופי.
ביום השלישי יצאה השמש ושטפה בהדרה את הכל. ביום הזה חגגנו את קנדה דיי בשני חופים באיזור: South Beach ו- MacKenzie Beach וגילינו ש:
- לא ממש משנה על איזה חוף אתם ״נופלים״ פה, סביר להניח שהוא יהיה ״אחד החופים הכי יפים שראיתם״. פשוט יפה פה. אין מספיק סופרלטיבים לתאר.
- בכל מזג אוויר שהיינו בו (מעונן וסגרירי / שמשי ורוח חזקה) החוף יראה אחרת לגמרי, אבל יהיה מאוד יפה.
- אין ממש שימוש לחמשת זוגות המכנסיים הקצרים שארזתי לכל אחת מהבנות לטיול.
- כל זוג / משפחה קנדית ששתי בנות חמודות ירוצו אליהם בקנדה דיי ויציעו להם עוגיות מייפל יקח עוגיה אחת לפחות, אפילו אם רק מתוך נימוס ושמחת החג. חבורות של צעירים יסרבו בנימוס לעומת זאת.
היום הרביעי והאחרון נסב רובו סביב התחרדנות בשמש בחופים היפים. השמש מאוד חזקה ומחממת, אבל הרוח חזקה יותר… גם כשממש חמים ונעים לא ירדתי משתיים/שלוש שכבות.
היינו במסלול Tonquin Trail ובחוף Tonquin Beach שלרגליו וסתם נהננו מהסביבה הציורית בטופינו עצמה.
בקיצור – היתה אחלה חופשת קיץ, קצרה ומהממת, ספגנו שמש, חזרנו שזופים (רק בפנים ובכפות הידיים) ומרוצים לחופש גדול עתיר תוכניות ונקובראיות.
גם לחזור הביתה כיף, ואחרי הנסיעה והשיט במעבורת חזרה, הבננות ממש התרגשו לראות שוב את ה״בית הכחול״. כשנכנסנו תמרול רצה לחדר השינה שלה וחיבקה את המיטות.
שיהיה חופש נעים ורגוע לכולנו!
כמה קטנות:
ולמה קוראים לונקובר איילנד ונקובר איילנד? מה, חסרים שמות? מסתבר שיש ממש אינפלציה בשמות באיזורינו. מלבד ונקובר (שלנו), יש לא רחוק מכאן – ממש שניה מהגבול יש את ונקובר של וושינגטון/ ארה״ב, צמוד לוונקובר של בריטיש קולומביה (שלנו) מצפון יש את נורת׳ ונקובר, וממערב את ווסט ונקובר, ויש גם הר ונקובר. מי היה הוונקובר הזה שעל שמו קרויים כל המקומות האלה? ג׳ורג׳ ונקובר – מגלה ארצות בריטי שהגיע לאי (אחרי הספרדים ואחרי ג׳יימס קוק) ב-1791.
לאורך כל הטיול נעזרנו בספר קנדה מערב / מסלולים / נטע דגני. – אני חייבת לפרגן, ספר מצויין.
פוסטים נוספים על טיולים בבריטיש קולומביה: טיולים קרובים לבית בפוסט המשפחה המטיילת, קמפינג בססקוואץ', על טיול לרוקיז בקרוואן, ועוד אחד על מסלול הטיול ברוקיז.
MyTrueColors גלית לוינסקי 